לא ברורה מידת התועלת של הדמיית PET-CT עם סוכר מסומן לאבחון לימפומה במטופלים עם תסמונת שיוגרן ראשונית, היות והחריגות שמתגלות יכולות להיות הסתמנויות של מחלת שיוגרן. מחקר זה ביקש להשוות סריקות של חולי שיוגרן עם לימפומה ובלעדיה בשביל לזהות דפוסים שיכולים להיות קשורים ללימפומה.
עוד בעניין דומה
מחקר עוקבה היסטורי נערך בשני מרכזים וכלל מטופלים שענו על ההגדרות לאבחון תסמונת שיוגרן לפי American College of Rheumatology/European League Against Rheumatism מ-2016 וביצעו PET-CT. שני חוקרים שהיו בסמיות לאבחנת הלימפומה ניתחו את הסריקות. חריגות הושוו בין מטופלים עם ובלי לימפומה.
מתוך 45 המטופלים שהשתתפו במחקר, ל-15 הייתה לימפומה. בהשוואה למטופלים ללא לימפומה, הגודל הממוצע (p=0.048) וכמות החומר המרבי שעבר מטבוליזם (Maximum Standardized Uptake Value [SUVmax], p=0.001) בבלוטות הפרוטיד היו גבוהים במטופלים עם לימפומה. קליטה בבלוטות לימפה נראתה ב-53.3% מחולי הלימפומה ו-43.3% מהחולים ללא לימפומה, ללא הבדל במספר האתרים, דפוס הקליטה או ערכי SUVmax ממוצעים. קליטה מקומית בריאה (קשריות או אזורים צפופים) נצפתה ב-5 מטופלים עם לימפומה (33.3%) אבל רק במטופל אחד ללא לימפומה (3.3%) (p=0.01). קליטה בבלוטת הפרוטיד של 4.7 SUVmax או יותר ואו נוכחות של קליטה מקומית בריאה רמזה על לימפומה (רגישות 80%, סגוליות 83.3%)
מקור: