מגזין

הרופא שניסה על עצמו טיפול נסיוני

מאחר שלא נמצא מרפא למחלתו – מחלת קסטלמן הנדירה, החליט פרופ' דייויד פייגנבאום מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה לנסות על עצמו תרופה נסיונית. התוצאות לא איחרו לבוא

פרופ' דייויד פייגנבאום. צילום: סיימון גריפיתס

פרופ' דייויד פייגנבאום (David Fajgenbaum) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה, החולה במחלת קסטלמן הנדירה, החליט לנסות על עצמו תרופה נסיונית. עד כה איש לא בחן את יעילותה של התרופה לטיפול זה וגם לא היו ידועים מגבלותיה או תופעות הלוואי שלה אם תוצע כטיפול בהתוויה זו. החלטתו – כחלק מהמסע האישי שבו החל כדי להבין טוב יותר את מהותה וסיבותיה של מחלתו – היתה ללא ספק מהלך נועז.

והנה, למרבה ההפתעה ולשמחתו של הרופא כמובן, התברר כי התרופה פועלת היטב ומאז שהחל ליטול אותה, לפני חמש שנים, חלה הפוגה משמעותית בהתקדמות מחלתו ועתה יש סיכוי טוב שהיא גם תהיה יעילה עבור חולים אחרים הסובלים ממחלה זאת. באמצע החודש (13 באוגוסט) פרסם פרופ' פייגנבאום בכתב העת המקצועי Journal of Clinical Investigation את דו"ח הניסוי שאותו ביצע ומתאר את ההצלחה שנרשמה בטיפול זה.

מחלת קסטלמן (Castleman) היא הפרעה לימפו-פרוליפרטיבית נדירה המתבטאת בגידול יתר של תאי מערכת הלימפה. היא תועדה לראשונה ב-1950 על ידי הרופא והפתולוג האמריקאי בנימין קסטלמן וקרויה על שמו. המחלה איננה מוגדרת כסרטן אך החולים נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בלימפומה. קיימים שני סוגים של מחלה זו: הצורה הממוקמת במוקד אחד בגוף (Unicentric Castleman's disease) והצורה המפושטת (Multicentric Castleman's disease).

הצורה הנפוצה ביותר מוגבלת לקישורית לימפה אחת או לאזור אחד והמיקום השכיח ביותר הוא בבית החזה או בחלל הבטן. במרבית המקרים החולים א-תסמיניים. המחלה מתגלה באופן מקרי ובאמצעי דימות. לעתים, בשל ריבוי התאים, מופיעה נפיחות בקישורית הלימפה. המחלה פוגעת בדרך כלל באנשים בגיל ממוצע 35.

ניתן לרפא את המחלה בניתוח לכריתת הגידול, כאשר כריתה מלאה מביאה להחלמה בכל החולים. גם כאשר לא ניתן לבצע כריתה מלאה נעשית כריתה חלקית ובחלק מן המקרים נהוג להוסיף טיפול בקרינה או בסטרואידים, לצד טיפול אנטי-וירלי, עם נוגדנים ספציפיים, טיפול בתרופה טוסיליזומב וכימותרפיה. אלא שהמחלה מעלה כאמור את הסיכון ללימפומה לאחר כמה שנים.

על פי הערכות, כ-5,000 אמריקאים מאובחנים מדי שנה כחולים במחלת קסטלמן לצורותיה השונות. שכיחות המחלה בצורה שבה חלה פרופ' פייגנבאום היא 1,800-1,500 איש מדי שנה ויש בה דמיון לעוד מחלות אוטואימוניות. 35% מחולי MCD עלולים למות בתוך חמש שנים מהאבחון

אצל פרופ' פייגנבאום המחלה שאובחנה היתה רב מוקדית – MCD וזו הצורה הפחות נפוצה שלה והיותר אגרסיבית. צורה זו פוגעת בעיקר בגילאי 60-50 ומעלה ובנשאי HIV עקב היחלשות המערכת החיסונית. גיל הופעת המחלה צעיר יותר.

פרופ' דייויד פייגנבאום. צילום: מתוך טוויטר

אצל פרופ' פייגנבאום נתגלה המחלה בהיותו בן 25, ספורטאי וסטודנט לרפואה כאשר על פי דיווחו, הביטוי הראשוני שלה היה חום גבוה, הזעות לילה, ירידה במשקל וחולשה וקשרי לימפה נפוחים, כאבי בטן והופעת כתמים אדומים קטנים על הגוף. מצבו הלך והחמיר והרופאים שלו קבעו כי הוא במצב קשה שיש בו סכנת חיים. ידוע שכאשר המחלה מפושטת ובלוטות הלימפה גדלות ובמקרים רבים בכל הגוף, לעתים גם נראית הגדלת טחול או כבד ובבדיקות דם מתגלה אנמיה, ירידה ברמת החלבון בדם, ירידה בכמות הנוגדנים ושקיעת דם מוחשת.

על פי הערכות, כ-5,000 אמריקאים מאובחנים מדי שנה כחולים במחלה זאת לצורותיה השונות. שכיחות המחלה בצורה שבה חלה פרופ' פייגנבאום היא 1,800-1,500 איש מדי שנה ויש בה דמיון לעוד מחלות אוטואימוניות. 35% מחולי MCD עלולים למות בתוך חמש שנים מאז האבחון. כיום, יש רק תרופה מאושרת אחת לטיפול במחלה זאת – siltuximab – אבל לא כל החולים מגיבים לה.

בדיווח לכתב העת הרפואי צוין כי הטיפול שניסה פרופ' פייגנבאום על עצמו הראה כי חולים במצב החמור של המחלה שלא הגיבו טוב לטיפולים קודמים עשויים כנראה ליהנות מהטיפול הנסיוני שבו התרופה מכוונת ליעד ספציפי – מסלולים תוך-תאיים המוכרים בשם PI3K/Akt/mTOR.

פרופ' פייגנבאום החליט לנתח את ממצאי בדיקות הדם שנטל לעצמו, ואז גילה מה שהגדיר "פתרון אפשרי" לסיבת מחלתו: מיד לאחר שהיא מתפרצת, הוא הבחין בעלייה חדה במספר התאים הפעילים של המערכת החיסונית – תאי T לצד עלייה ניכרת ברמות החלבון VEGF-A

פרופ' פייגנבאום סיפר כי הוא משתייך לקבוצת החולים הקשים ביותר עקב הצורה החמורה של מחלתו ושום טיפול קיים לא סייע לו. תסמיני המחלה המשיכו להתבטא, נעלמו לזמן מה ושבו לאחר תקופה קצרה תוך החמרה. במשך שלוש שנים וחצי מאז שאובחן, הוא אושפז בבית חולים שמונה פעמים והוא אף מדווח על כך במאמר שפורסם.

נוכח הנסיבות, החליט פרופ' פייגנבאום לנתח את ממצאי בדיקות הדם שנטל לעצמו, ואז גילה מה שהגדיר "פתרון אפשרי" לסיבת מחלתו: מיד לאחר שהיא מתפרצת, הוא הבחין בעלייה חדה במספר התאים הפעילים של המערכת החיסונית – תאי T לצד עלייה ניכרת ברמות החלבון VEGF-A – שניהם גורמים שמפוקחים ומווסתים דרך מסלול החלבון PI3K/Akt/mTOR.

בנקודת זמן זו שיער הרופא שתרופה שתרסן את פעילות המסלול הנ"ל עשויה להועיל לו. הוא החליט לבחון על עצמו את התרופה sirolimus שכבר קיימת אך נועדה למנוע דחיית כליה שהושתלה. מאז שהחל ליטול את התרופה הזאת, ב-2014, כך ציין, לא התחדשה אצלו התפרצותם של תסמיני המחלה.

בדיווח מסר עוד פרופ' פייגנבאום כי שני חולים נוספים בצורה החמורה של המחלה שטופלו בתרופה הזאת הראו עלייה ברמות תאי ה-T ובפעילותם וכן גם עלייה ברמת ה-VEGF-A בהשוואה לשגשוג תסמיני המחלה לפני נטילת התרופה. לאחר הטיפול בה אצל שני חולים אלה הרמיסיה נותרה בעינה ובמשך 19 החודשים האחרונים ועד כה הם לא חוו את התחדשות המחלה.

"הממצאים שלנו מהניסוי הזה הם שקיים קשר בין תאי T, ה-VEGF-A וה-PI3K/Akt/mTOR pathway ומחלת קסטלמן בצורתה החמורה של MCD. מה שהרבה יותר חשוב הוא שאצל החולים שטופלו, כמוני, נראה שיפור במצב וכן שנמצא יעד תרפויטי קריטי לטובת חולים שלא הגיבו לתרופה הקיימת".

בקרוב יחל הצוות של פרופ' פייגנבאום בניסוי בתרופה הזאת על 24 חולי קסטלמן, כולם בצורה החמורה ביותר.

כמה רופאים בישראל שדווחו על המקרה הבלתי רגיל על ידי מערכת "דוקטורס אונלי", ציינו כי לא בכל מקום בעולם, בוודאי לא בישראל, היו מתירים לרופא לבצע ניסוי כזה מבלי לקבל על כך אישור מראש.

נושאים קשורים:  מגזין,  חדשות,  פרופ' דייויד פייגנבאום,  מחלת קסטלמן,  הפרעה לימפו-פרוליפרטיבית,  מערכת הלימפה,  מחלות נדירות,  לימפומה
תגובות
 
אנונימי/ת
23.08.2019, 10:11

מרתק , תודה!

כל הקונספט של צינתור פותח על ידי הרופא שניסה זאת על עצמו והוכיח לכל עולם הרפואה את הדרך לאור. פרופ' דייויד פייגנבאום עוד יהודי גיבור!!

23.08.2019, 14:28

כן אבל גם תופעות כאותיות היה מי שניסה על ליבו והוכיח משהו לגבי התקף לב ועל הדרך מת.

23.08.2019, 13:15

ראוי לכל הערכה

אנונימי/ת
23.08.2019, 20:32

הקרבה עצמית ותוצאה חיובית.
אומץ יוצא דופן.

אנונימי/ת
25.08.2019, 17:48

"רופא , רפא את עצמך" !!!!!!!