במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Diabetes Care', מטרת החוקרים הייתה לבחון את הקשר בין מוצא אתני ומעמד סוציו-אקונומי לבין התחלה של טיפול תרופתי לסוכרת לפי הנהלים המקובלים, הכולל תועלת קרדיווסקולרית (אגוניסטים לקולטן glucagon-like peptide 1 [GLP1-RA] ומעכבי sodium–glucose cotransporter 2 [SGLT2i]). המחקר נעשה על מטופלים מבוגרים עם סוכרת סוג 2 (T2D), המאובחנים בנוסף עם מחלה קרדיווסקולרית טרשתית (ASCVD: atherosclerotic cardiovascular disease) או אי ספיקת לב (CHF: congestive heart failure).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו נתונים ממרשמי ה-Medicareי(2016–2019) על 4,057,725 מטופלים בסך הכל בגיל 65 ומעלה, עם T2D ו-ASCVD או CHF. החוקרים העריכו את שיעורי ההיארעות ואת יחס הסיכונים להתחלת טיפול עם GLP1-RA או עם SGLT2i בתוך 180 יום, והשתמשו במודל קוקס מתוקנן לצורך הערכה לפי המוצא האתני וה-Social Deprivation Indexי(SDI), אשר נקבע על סמך המיקוד של המשתתפים.
שיעורי ההיארעות של התחלת טיפול עם GLP1-RA או SGLT2i עלו עם הזמן, אך נותרו נמוכים (<0.6 התחלות לכל 100 חודשי אדם) בכל השנים שנחקרו. התחלה של טיפול תרופתי הייתה פחות שכיחה בקרב מטופלים שחורים או ממוצא אתני אחר (יחס הסיכונים 0.81 [רווח בר-סמך של 95% 0.79-0.84]; יחס הסיכונים 0.84 [רווח בר-סמך של 95% 0.75-0.95], בהתאמה), וירד עם עלייה ב-SDI (יחס הסיכונים 0.96 [רווח בר-סמך של 95% 0.96-0.97]). שיעור התחלת הטיפול היה גבוה יותר בקרב מטופלים עם ASCVD לעומת מטופלים עם CHF (0.35 לעומת 0.135 התחלות ל-100 חודשי אדם). מחלות נלוות מתונות (כגון נפרופתיה וכבד שומני לא אלכוהולי) אך שאינן חמורות (כגון מחלת כליות כרונית מתקדמת ושחמת) נקשרו עם סבירות גבוהה יותר להתחלה של טיפול תרופתי.
לסיכום, נמצא שיעור נמוך של התחלת טיפול עם GLP1-RA או SGLT2i בקרב חולים מבוגרים עם T2D ו-ASCVD או CHF, מה שמצביע על חוסר משמעותי במתן הטיפול המומלץ לחולים אלו, או בקיומם של מחסומי טיפול. כמו כן, מטופלים ממוצא שחור או ממוצאים אחרים ואלו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר נטו פחות להתחיל טיפול עם התרופות הללו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
