בית משפט השלום בתל אביב קיבל חלקית תביעת רשלנות רפואית של אישה צעירה שטענה כי נגרם לה נזק בניתוח להקטנת שדיים וקבע לאישה פיצוי בסך 70,000 שקל. השופטת מיה רויזמן-אלדור כתבה כי בעוד שלא שוכנעה כי הניתוח כשל, מצאה טעם בטענות של הנתבעת על כך שלא הוסברו לה כראוי הסיכונים, כולל הסיכון ליכולת להניק וכן הסיכוי לצורך בניתוח מתקן "באופן שמהווה משום הפרת חובת הזהירות כלפיה ומשום התרשלות".
עוד בעניין דומה
השופטת רויזמן-אלדור הדגישה "דומני כי יש לדקדק באופן מיוחד בדברי ההסבר והפירוט שמציגים רופאים בעל-פה למטופליהם לפני החתמתם על טופס ההסכמה לניתוח.
התביעה שנדונה בבית משפט השלום בתל אביב עסקה בתביעת רשלנות רפואית של אישה נגד המרכז הרפואי שערי צדק כבעלים, המשווק והמפעיל של "המרכז לטיפולים אסתטיים הרמוניה – שערי צדק".
התובעת, בת 27, פנתה בשנת 2018 למרכז הרפואי לייעוץ בעניין ניתוח הקטנת שדיים עקב כאבי גב מהם סבלה. האישה תבעה את בית החולים לאחר שנותחה בטענה כי הניתוח כשל בהשגת מטרותיו ובוצע ברשלנות ומבלי שהוסברו לה כלל השלכותיו ותוצאותיו האפשריות באופן שהסב לה נזקים רבים ומזכה אותה בפיצוי כספי.
לטענתה, בית החולים כשל בייעוץ ובטיפול הרפואי שנתן לה. הניתוח הותיר בה נכויות ונזקים כבדים, מהלך חייה נעצר, היא סובלת מכאבי גב, משדיים אסימטריים ונפולים, מצלקות רגישות וכואבות המשפיעות על מצבה הנפשי וגורמות לה לחוסר ביטחון, לבושה, לדיכאון ולחוסר יכולת ליצור קשרים זוגיים.
על פי המתואר בפסק הדין, האישה הגיעה באוגוסט 2018 האישה ליעוץ אצל ד"ר יואב גרונוביץ שלטענתה המליץ לה לבצע ניתוח להקטנת שדיים והסביר לה כי מדובר בניתוח קל שיותיר בגופה "מעט צלקות, לא משמעותיות", כי הוא עצמו ינתח אותה, וסוכם ביניהם על מידת חזה רצויה לפי מידת חזייה בקאפ C-D.
האישה הגיעה לניתוח במועד, הורדמה ונותחה, ולטענתה רק לאחר הניתוח הסתבר לה מדו"ח הניתוח כי המבצע היה רופא מתמחה שאינו מומחה בכירורגיה פלסטית ולא ד"ר גורנוביץ. עוד טענה כי התיעוד היה לקוי והיו פערים בין משקל הרקמה שהוצאה מגופה על פי הבדיקה ההיסטולוגית לדו"ח הניתוח. לטענתה, היא עברה לשווא ניתוח קשה שלאחריו החלמה ממושכת ונותרה עם צלקות כואבות ורגישות ושדיים שהוקטנו בצורה בלתי מספקת.
מטעם התביעה הוגשה חוות דעת של ד"ר אפרים דביר, מומחה בכירורגיה פלסטית, שקבע כי היתה רשלנות בביצוע הניתוח וכי התובעת זקוקה לניתוח חוזר שיתקן את העיוותים בשדיה ואת האסימטריה ביניהם עם כריתה מסיבית של רקמת שד בזנבות השדיים. ד"ר דביר אף קבע כי התובעת נותרה עם נכות צמיתה בשיעור 20% והעריך עלותו של ניתוח מתקן להקטנה מתאימה של השדיים בכ-90,000 שקל.
התובעת ביקשה לפסוק לה פיצוי בסך יותר ממיליון שקל בגין כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה, פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד ופיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועוד.
הנתבע, בית החולים, הכחיש את הטענות וכל אחריות או חבות וטען כי הטענות מהוות פגיעה בשמו הטוב של ד"ר גרונוביץ באופן שדרושות טענות ברמת הוכחה נכבדה ביותר על מנת לקבלן. גם הטענות על נזקים וקשר סיבתי בין מעשיו לטענות הוכחשו.
השופטת רויזמן-אלדור התייחסה לטענת האישה על התוצאות של הניתוח וכתבה כי "בעוד שבתחילה השיב הרופא שאין מה לדאוג, שהצלקות יעברו לאט לאט ושהנפיחות תרד, בחלוף תקופה הוא שינה עמדתו וטען שאם היו מקטינים את גודל השדיים למידה שהתבקשה על ידי התובעת החזה היה נראה פחוס ולא טבעי ולכן הוא החליט על דעת עצמו להשאיר את החזה הרבה יותר גדול ממה שהתבקש. לטענתה, כאשר הצביעו על צלקות ועל אסימטריה בין השדיים והפטמות, הציע הרופא ניתוח תיקון חינם ועל חשבון בית החולים". מצד שני ציינה השופטת את חוות הדעת של ד"ר רוני מוסקונה, המומחה מטעם הנתבע, שציין כי לדברי התובעת עלתה מאז הניתוח בכ-3 ק"ג, מה שעשוי להגדיל את השדיים.
לעניין הצלקות כתבה כי "לא רק התובעת והמומחה מטעמה דיווחו על צלקות אדומות ובולטות אלא גם המומחה מטעם הנתבע הודה בקיומן של צלקות רגישות אדומות ובולטות (בחלוף כשנתיים וחצי לאחר הניתוח), ולמעשה אין מחלוקת ממשית על קיומן של צלקות אדומות ובולטות בשדיה של התובעת כתוצאה מהניתוח".
גם בנושא אסימטריה ציינה השופטת את תמימות הדעים בין המומחים. "גם מומחה הנתבע מסכים ששדיה של התובעת לוקים באסימטריה כלשהי", אך כתבה כי "לצד זאת, שוכנעתי כי האסימטריה האמורה התפתחה בחלוף חודשים ממועד הניתוח ולא מיד בסמוך לאחריו".
בהתייחסות לשאלה האם הפרו בית החולים הנתבע וד"ר גרונוביץ את חובת הזהירות האמורה כלפי התובעת והאם התרשלו כלפיה בנסיבות, כתבה השופטת כי לא שוכנעה בכך זאת בשים לב לטיבו של הניתוח להקטנת שדיים, למלוא התיעוד הרפואי שהונח לנגד עיני התובעת כבר מראשיתו של הליך, וליכולתה של התובעת להציג חוות דעת רפואית הבוחנת את שאלת ההתרשלות.
"תופעות האסימטריה והצלקות עליהן מלינה התובעת הן תופעות לוואי ידועות ומוכרות בניתוח להקטנת שדיים, והן גם מפורטות בטופס ההסכמה לניתוח. לא די בעצם התקיימותן של תופעות לוואי של הניתוח כדי ללמד על התרשלות בביצועו, ולא ניתן לומר כי ההסתברות לכך שתופעות אלו מקורן בהתרשלות גדולה מההסתברות האחרת.
"לא עלה בידי התובעת להוכיח התרשלות בביצוע הניתוח עצמו", כתבה השופטת והוסיפה "לא שוכנעתי כי גודל שדיה של התובעת או האסימטריה שלהם או הצלקות שהתהוו בהם לאחר הניתוח מקורם בהתרשלות כלשהי של ד"ר גרונוביץ בביצוע הניתוח". עוד כתבה: "שוכנעתי כי ד"ר גרונוביץ היה המנתח שניתח את התובעת, ומשכך לא אוכל לקבל כל טענה להתרשלות שמקורה בביצוע הניתוח על ידי אחר".
בהתייחסות לטענה כי לא הוסברו לתובעת ההשלכות של הניתוח, הצביעה השופטת על טופס ההסכמה מדעת. עם זאת ציינה השופטת כי "דווקא בגלל התעצמות כוחו ותחומי פריסתו של 'ד"ר גוגל', שקנה לעצמו שליטה כמעט בלתי מעורערת על חוכמת ההמונים בכל הנוגע למיחושים, לפרוצדורות רפואיות ולסיכונים הגלומים בהן, דומני שאנו כחברה, ובכלל זאת הרופאים שבינינו, צריכים להזהיר עצמנו חזור והזהר מפני התרופפות חובת ההסבר האנושי, הבלתי אמצעי והבלתי תלוי בידע המוקדם של המטופלים. להסבר האישי, המפורט והאינטימי בין רופא למטופלת, אודות הסיכונים האמיתיים והריאליים הגלומים בפרוצדורה הרפואית שהיא עתידה לעבור, אין תחליף".
לפיכך קיבלה השופטת את טענת התובעת ביחס לפגיעה באוטונומיה, בכך שנשלל ממנה הסבר ראוי על תופעות הלוואי של ניתוח הקטנת השדיים אותו עברה ופסקה פיצוי של 70,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 16,500 שקל.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
