מחקרים שבדקו התערבויות לשינוי אורחות חיים הדגימו שירידה צנועה במשקל מגבירה את הסיכוי להפריה ומשפרת תוצאים פרינאטלים, אבל ישנו מחסור במחקרים גדולים, אקראיים ומבוקרים.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש חילק אקראית נשים הסובלות מבעיות פוריות עם מדד מסת גוף (BMI, Body Mass Index) של 29 ומעלה ל-6 חודשי התערבות לשינוי אורחות חיים ולאחריה טיפולי פוריות או לטיפולי פוריות מידיים. התוצא הראשוני שנמדד היה לידה ואגינלית של ילוד יחיד בריא במועד בתוך 24 חודשים מהרנדומיזציה.
במחקר השתתפו נשים שלא הצליחו להפרות בצורה טבעית לאחת משתי אסטרטגיות טיפול - 290 נשים הוקצו לשישה חודשי תכנית התערבות לשינוי אורחות חיים ולאחריה 18 חודשי טיפולי פוריות (קבוצת ההתערבות) ו-287 נשים הוקצו ל-24 חודשי טיפולי פוריות מידיים (קבוצת הביקורת). 3 נשים משכו את הסכמתן מהמחקר, כך ש-289 נשים בקבוצת ההתערבות ו-285 נשים בקבוצת הביקורת נכללו בעיבוד הנתונים.
שיעור ההפסקה בקבוצת ההתערבות היה 21.8%. באנליזה לפי כוונה לטפל (Intention to treat analyses), נרשמה ירידה ממוצעת של 4.4 ק"ג בקבוצת ההתערבות ו-1.1 ק"ג בקבוצת הביקורת (P<0.001). התוצא הראשוני התרחש ב-27.1% מהנשים בקבוצת ההתערבות וב-35.2% בקבוצת הביקורת [שיעור יחסי (Rate ratio) בקבוצת ההתערבות 0.77 ; 95%CIי0.60-0.99].
מסקנת החוקרים היתה, כי בקרב נשים עם בעיות פוריות הסובלות מהשמנת יתר, התערבות לשינוי אורחות חיים לפני טיפולי פוריות, בהשוואה לטיפולי פוריות מיידיים, לא הובילה לשיעור גבוה יותר של לידה ואגינלית של ילוד יחיד בריא במועד בתוך 24 חודשים מהרנדומיזציה.