שני רופאים ישראלים מהמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, המתנדבים במיזם בינלאומי לטיפול בבעיית שפה וחך שסועים בעולם השלישי, שבו לאחרונה מהתנדבות באי מדגסקר, במסגרתה בוצעו 117 ניתוחים ב-12 ימים.
זה יותר מעשר שנים בהן ד"ר עומרי אמודי, סגן מנהל מחלקת כירורגיית פה ולסתות ברמב"ם וד"ר צח שרוני, רופא בכיר במחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים, לוקחים חלק במשימה הבינלאומית, יחד עם עשרות אנשי רפואה מתנדבים ממדינות שונות, במסגרת פרויקט הארגון Operation Smile. במדגסקר השתתפו השניים במרתון ניתוחים בעיר אנצירבה, העיר השלישית בגודלה באי, במרחק של שעות נסיעה מעיר הבירה.
כמי שעוסקים בהתנדבות במדינות עולם שלישי, צוות הרופאים מכיר היטב את העבודה בתנאי שטח לא פשוטים, אך הפעם האתגר היה גדול במיוחד: הניתוחים בוצעו בגברים, נשים וילדים החל מגיל שישה חודשים ועד גיל 57 שנים, במשך 12 יום, בזה אחרי זה וזה לצד זה, בחדר ניתוח אחד, שבו הוצבו שלוש מיטות ופעלו במקביל שלושה מנתחים, שלושה מרדימים ואחות שעברה בין המיטות. חדר ניתוח אחד הוקצה לניתוחים במבוגרים שבוצעו בהרדמה מקומית ללא רופא מרדים.
על ניתוחים לתיקון שפה וחך שסועים סיפר ד"ר שרוני לדוקטורס אונלי: "פעם ניתחנו הרבה יותר ניתוחי שפה בישראל. אני זוכר שבהתמחות ניתחנו עשרות מקרים, אך היום רואים את זה הרבה פחות. כיום בעולם המערבי, אישה הרה שרואה בסקירה שפה שסועה מעדיפה לעבור הפלה. כשבאים אלי לייעוץ אני מסביר שמדובר בשורה של ניתוחים והמון טיפולים, שבסופם הילד יישאר עם צלקת. לפיכך, נשים רבות מעדיפות לעבור הפלה.
"מדובר בניתוח קצר ולא מורכב של שעה וחצי שעושה הבדל של שמיים וארץ. כאמור, לאחר ניתוח השפה יש ניתוחי המשך לעתים בחך, לעתים באף או בשיניים ותיקונים בגלל שינויים בפנים. במשלחות אנו עושים רק את הניתוח הראשון של השפה".
שפה שסועה (Cleft Lip) היא פיצול של שני צידי השפה העליונה - פיצול שמופיע בדרגות חומרה שונות: במצבים הקלים מופיע שסע חלקי בשפה בלבד, ובמקרים החמורים יותר עלול להיות שסע שמגיע עד לחלל האף וכולל את רכס החניכיים ואת החך הקדמי (שסע שלם). מרבית השסעים (כ־80%) הם חד־צדדיים (מסיבה לא ידועה הם מופיעים יותר בצד שמאל), ומיעוטם דו־צדדיים (השפה העליונה מפוצלת פעמיים, וחלקה המרכזי מחובר למחיצת האף). שסע בשפה נפוץ יותר בבנים.
חך שסוע (Cleft Palate) הוא פתח בתקרת הפה. הוא יכול לכלול את החך הקשה - החלק הקדמי הקשה של גג הפה, או רק את החך הרך -החלק האחורי הרך של תקרת הפה שבקצהו נמצא הענבל. כאשר יש רק חך שסוע ללא שפה שסועה, קשה לאבחן את המום לפני הלידה.
תינוק יכול להיוולד עם שפה שסועה ללא חך שסוע, ולהפך. לחלופין הוא יכול להיוולד עם שני המומים גם יחד. שפה שסועה וחך שסוע יכולים להופיע בצד אחד של הפה או בשני צדדיו. במרבית המקרים מדובר במום בודד, ללא מומים נוספים, אבל לעתים מדובר בסימן לבעיות מורכבות יותר.
ד"ר עומרי אמודי, סגן מנהל מחלקת כירורגיית פה ולסתות ברמב"ם, עם מטופל ואמו. צילום: דוברות רמב"ם
מדובר במומים מולדים של הפנים שמתרחשים בשלב מוקדם יחסית של ההריון, בין השבוע החמישי לתשיעי. המום נוצר כתוצאה מפגם בתהליך האיחוי הנורמלי של שני צידי השפה והחך - פגם שנובע מעצירת התהליך התקין שבו מתקרבים ומתחברים שולי הרקמה העוברית בשני הצדדים. הגורם המדויק למומים האלה אינו ברור. קרוב לוודאי שמדובר בשילוב של גנטיקה ושל גורמים סביבתיים. בכ־70% מהמקרים מדובר במום מבודד בפנים, ואילו בכ־30% מהמקרים מדובר במום שהוא חלק מסינדרום גנטי רחב יותר. כיום ידועים כבר יותר מ־400 גנים שקשורים לשפה ולחך שסועים. גורמים סביבתיים שעלולים להעלות במידה קלה את הסיכון לשסע בשפה ובחך הם תרופות מסוימות שנלקחות במהלך ההריון.
"יש לכם הכל ויש המון אנשים בעולם שאין להם כלום"
העמותה אופרשיין סמייל הוקמה לפני 40 שנה על ידי פלסטיקאי בשם ד"ר ביל מגי. ד"ר שרוני וד"ר אמודי הצטרפו לעמותה הפילנתרופית האמריקאית לפני 13 שנה. ד"ר שרוני משחזר את הפגישה הראשונה עם ד"ר מגי בוירג'יניה, מקום מושבה של העמותה: "הוא אמר לכל הרופאים שהגיעו לפגישה, 'יש לכם הכל ויש המון אנשים בעולם שאין להם כלום ויש צורך לחלוק'". הדברים הללו הובילו אותו להתנדב.
"ד"ר אמודי הצטרף ל"אופרשיין סמייל" במקום אחר, השניים נפגשו ברמב"ם ומאז הם יוצאים פעם בשנה למשלחות ומקדישים לכך שבועיים. המשלחת מונה צוות של 50-70 אנשים, מהם חמישה-שישה רופאים והשאר צוות תומך.
הניתוחים בוצעו בגברים, נשים וילדים החל מגיל שישה חודשים ועד גיל 57 שנים, במשך 12 יום, בזה אחרי זה וזה לצד זה, בחדר ניתוח אחד, שבו הוצבו שלוש מיטות ופעלו במקביל שלושה מנתחים
חדר הניתוח במדגסקר. צילום: דוברות רמב"ם
"משתלטים על בית חולים מקומי שמפנה את חדרי הניתוח שלו. את הציוד מביאה העמותה ותכל'ס בונים בית חולים מערבי בעולם שלישי. תנאים של עולם שלישי יכולים להיות בית חולים ללא מים זורמים בחדר הניתוח ואז מציבים שוקת לנטילת ידיים וממלאים במים, בלי ברזים", מתאר ד"ר שרוני. "מדובר לרוב בבתי חולים שכמעט כולם נבנו באמצעות תרומות, ואם יש תקציב לתחזוק שוטף הוא מופנה למטרות אחרות, כך שרובו לא מגיע לבית החולים עצמו".
עם הגעת המשלחת לאתר, הרופאים מתחילים בבדיקות, לפיהן מחליטים מי יעבור את הניתוח. עשרות מטופלים, ילדים ומבוגרים, הגיעו למרפאות המשלחת, חלקם כבר פגשו את הרופאים באחד משני הביקורים הקודמים במדגסקר. מתוך מאות המקרים של מומי פנים מולדים נבחרו 117 מטופלים.
"הפעם בדקנו במשך יומיים כ-190 ילדים ומבוגרים ומתוכם בחרנו על פי כמה קריטריונים, כולל גיל ומצב בריאותי של המטופל, מי יעבור ניתוח. ניתוח חך נמצא בקדימות שניונית, וכשמדובר בילדים, המטרה היא לנתח בעיקר את הצעירים יותר כדי לשפר את איכות חייהם". הניתוח עצמו אינו דורש ציוד מיוחד. "אין צורך במיקרוסקופים ובמכשירים מורכבים. כל מה שצריך זה מספריים, פינצטה, סקלפל וחוטים ולכן קל מאוד לבצע אותו".
מקרים מורכבים וקיצוניים
חלק מהמטופלים עשו את דרכם במשך שבועות ארוכים אל בית החולים מרחבי מדגסקר על מנת לזכות בטיפול רפואי שיוכל לשנות את חייהם. "עבודת הארגון נמשכת כל השנה", מסביר ד"ר אמודי, שהצטרף למשלחת הבינלאומית זו הפעם העשירית והגיע למדגסקר זו הפעם השלישית. "לרוב מפרסמים את מועדי הגעת המשלחות כחצי שנה מראש ואנשים מגיעים מכל רחבי המדינה. לאחר תיעדוף המקרים לניתוח, מטופלים שהגיעו לבדיקה ולא טופלו הפעם, יוזמנו לפעם הבאה".
"השבועיים הללו של התנדבות בעולם שלישי נותנים בוסט של סיפוק והרגשה טובה וכן, גם קצת פרופורציות לגבי הבעיות שלנו"
רק במדגסקר לבדה ממתינים עוד למעלה מ-2,000 ילדים לניתוח שפה שסועה. צילום: דוברות רמב"ם
חלק מהמנותחים הפעם היו מטופלים חדשים ואחרים עברו ניתוחי המשך. במשך שעות ארוכות בוצעו מדי יום הניתוחים על ידי הצוות הרב תחומי שכלל כירורגים, מרדימים, רופאי ילדים, רופאי שיניים, אחיות, טכנאים, אנשי דימות ורבים אחרים, כולם מתנדבים.
"זהו אזור שטרם שהינו בו", מספר ד"ר אמודי, "והתנאים באמת לא פשוטים - תנאים סטריליים ירודים, תאורה חלקית שאילצנו אותנו לנתח עם תאורת ראש בחדר ניתוח, כאשר שלושה צוותים עובדים במקביל כדי לנתח שלושה ילדים.
"במקומות הללו אנו מטפלים במקרים מורכבים וקיצוניים יותר מאלה שרואים בארץ. יש מדינות שבהן הצלחנו למגר את הבעיה ואנחנו בטוחים שנצליח להגיע לאותה תוצאה במדינות נוספות", אומר אמודי, וד"ר שרוני מוסיף שמספר הזקוקים לניתוח במדגסקר ילך ויפחת. "במשך המון שנים הצטברו המון מקרים וכעת, כשהעמותה שולחת שלוש-ארבע משלחות בשנה וכ-600 ילדים מנותחים מדי שנה, באופן טבעי ייוותרו רק מקרים חדשים לטיפול".
כמעט 30 מיליון איש חיים במדגסקר, אבל רק חמישה רופאים בכל האי הם בעלי הכשרה ומיומנות לביצוע ניתוחים לטיפול בחך ושפה שסועים, כך שהבעיה נפוצה והצורך בטיפול גבוה. לכן, לצד הניתוחים, הרופאים חברי המשלחת מכשירים כירורגים מקומיים לביצוע הניתוח. "אין שם פלסטיקאים, אז אנו מכשירים כירורגים כלליים וכמו שאנו מדריכים מתמחים בארץ, כך גם שם הם מסתכלים עלינו כשאנו עובדים. אחרי מספיק מקרים ומספיק משלחות, הם יוכלו לבצע את הניתוחים בעצמם".
"להיות חלק מפסיפס אנושי"
לצד הרופאים הישראלים מנו עשרות חברי המשלחת הפעם מנתחים מתנדבים מעשר מדינות ובהן נורבגיה, שבדיה, דרום אפריקה, גרמניה, ארה״ב, איטליה, מוזמביק, מלאווי והאמירויות, שגם תמכו כספית בעבודת המשלחת.
עם הגעת המשלחת לבית החולים המקומי, נבחר ד"ר אמודי לשמש כראש המשלחת ולהוביל את עבודת הצוות הבינלאומי. הוא מספר כי הופתע מכך: "אנחנו נמצאים בתקופה פוליטית מורכבת. לא תמיד ברור מה יהיה היחס שניתקל בו מול הקולגות. הפעם נסענו עם חששות ובוודאי שלא ציפיתי לכך שאבחר לעמוד בראש הצוות, אבל כנראה שבשטח דברים נראים אחרת. אנחנו קודם כל עוסקים ברפואה וזה המכנה המשותף לכולנו. רפואה היא גשר בין תרבויות, אמונות, תפישות וכל גווני הקשת. זה תמיד מרגש להיות חלק מפסיפס אנושי".
ד"ר שרוני משתף אף הוא ביחס למפגש עם רופאים, רובם מאירופה ומארה"ב. "בשנה האחרונה הייתי בחו"ל ואף פעם לא נתקלתי בעוינות", הוא אומר. "המתנדבים בעמותה הם לא מסוג האנשים שאוהבים לשנוא, לא חששתי ואף אחד מהרופאים שהיו איתנו לא הביע עוינות או הטיח האשמות נגדנו כישראלים. להפך, בסוף היום כשיושבים על בירה ומדברים, אני חש שהרופאים בעדנו. לא רק לנו יש בעיות, גם להם יש לא מעט בעיות", הוא מציין.
במשלחות קודמות שבהן השתתפו ד"ר אמודי וד"ר שרוני הם ניתחו בין השאר באתיופיה, בויטנאם, בגאנה ובהודו. העמותה מובילה את הפרויקט ביותר מ-40 מדינות עולם שלישי ועד כה, במשך 40 שנה, ביצעו מתנדביה יותר מ-200 אלף ניתוחים.
כשהוא נשאל מהי משמעות ההתנדבות בעיניו, אומר ד"ר שרוני: "יש מידה רבה של סיפוק בעבודה של פלסטיקה משחזרת שעושים ברפואה ציבורית, אבל שאר העבודה היומיומית היא עסק ובזה יש הרבה פחות סיפוק. השבועיים הללו של התנדבות בעולם שלישי נותנים בוסט של סיפוק והרגשה טובה וכן, גם קצת פרופורציות לגבי הבעיות שלנו.
"קשה לתאר במילים את התחושות ממפגש ארוך ומשמעותי עם אוכלוסיה מקומית החיה בתנאי עוני קשה, ללא חשמל או מים זורמים וללא נגישות לתנאים בסיסיים כמו שירותי רפואה, כמו שקשה לתאר את הסיפוק מתוצאה של ניתוח האורך בסך הכל כשעה וחצי אך משנה לחלוטין את חייו של הילד ומשפחתו", הוא אומר. "הסיפוק יחד עם תחושת המחויבות הנובעת מבדיקת המוני מטופלים שלא זוכים לניתוח הם שמביאים אותנו שוב ושוב לחזור למקומות הללו. רק במדגסקר לבדה ממתינים עוד למעלה מ-2,000 ילדים לניתוח שפה שסועה, כך שעבודה רבה עוד לפנינו".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
