דעות

הרופא המורם מעם: ספרות יפה ופטרנליזם ברפואה

"כשעה וחצי ישבו הרופאים אל מיטת החולה, דיברו הרבה בשפת רומי ומאומה לא הועילו", כותב י.ל גורדון בספרו "מעלות ומורדות" | ד"ר לימור שריר מציגה סקירה ספרותית של דמות הרופא המורם מעם

פסל בדמותו של אסקלפיוס, אל הרפואה היווני, המתואר ב"איליאדה" כרופא גיבור בן תמותה. צילום: שאטרסטוק

"עזות נפש מאין כדוגמתה! חולה שמתקומם על רופאו! חילול שמה של הפקולטה וחטא שאין לו כפרה.. הנני מאחל כי תרד מטה מטה... מן הברדיפפסיה... אל אפפסיה... ומן הדיזנטריה אל עולם האמת". כך מתאר בגרוטסקיות מולייר את התנהלותו היהירה והפטרנליסטית של רופא במחזהו "החולה המדומה".

דמותו של הרופא המורם מעם משתקפת בעולם העתיק בגיבור המיתולוגי אסקלפיוס, אל הרפואה, המתואר ב"איליאדה" של הומרוס כרופא גיבור בן תמותה.

בתנ"ך, הרופא הוא שליחו של אלוהים: "רפאני ה' וארפא". במשנה ובתלמוד נאמר: "הטוב שברופאים לגיהינום, והכשר שבטבחים שותפו של עמלק". אחד ההסברים כרוך בעובדה שהרופא תופש  עצמו כאלוהים ובשל יומרנותו והתערבותו במעשה הבריאה – מועד לגיהינום.

בתקופות שבהן מחלות ומגיפות הכחידו אוכלוסיות שלמות, מסוף ימי הביניים עד הניאו-קלסיציזם, גבר הפחד מהמחלה ועימו התלות ברופא, וסופרים ומחזאים הביעו ביקורת על הרופאים באמצעות גרוטסקה, סאטירה ופרודיה.

ב"סיפורי קנטרברי" מתאר ג'פרי צ'וסר את דמותו של רופא נודע, מתנשא ורודף בצע שהתעשר ממגיפת הדבר.

"הרופאים וקרובי המשפחה טובי הלב יביאו בסופו של דבר לידי כך שהאנושות תיטמטם, הבינוניים ייחשבו לגאונים והציביליזציה תאבד" (צ'כוב)

במחזה "הדילמה של הרופא" מותח ברנרד שאו בקורת על דמותו של הרופא. גיבור המחזה, הרופא הנודע קולנסו ריג'ואן, מתאהב באשתו של חולה שחפת, מסרב לטפל בו ומפנה אותו במתכוון לרופא גרוע כדי לגרום למותו. הוא מתוודה: "רצחתי סתם אדם, ללא מטרה, אבל "אני רופא, אין לי ממה לחשוש. אין כאן עילה לעבירה שניתן להצביע עליה".

דעתו של צ'כוב על הפטרנליזם של הרופאים הפסיכיאטרים ועל הנזק האינטלקטואלי שנגרם לחולים עקב הטיפול נשמעת מפיו של קוברין בספרו "הנזיר השחור": "כמה שפר חלקם של בודהה ומוחמד, או שייקספיר, שקרובים טובי לב ורופאים לא ניסו לרפא אותם מהתעלות הנפש ומההשראה! אילו מוחמד היה נוטל קליום ברומיד, היה עובד שעתיים ביממה בלבד ושותה חלב, האדם הזה, שהיה נפלא בכל המעלות, לא היה מותיר אחריו יותר משהותיר כלבו... הרופאים וקרובי המשפחה טובי הלב יביאו בסופו של דבר לידי כך שהאנושות תיטמטם, הבינוניים ייחשבו לגאונים והציביליזציה תאבד".

"בסיפורי רופא" מספר ויליאם קרלוס ויליאם על התעכבות של שעתיים בהגעה לטיפול, ביחס לתינוקות נטושים במצב רפואי ירוד, ש"לאמתו של דבר אתה רוצה לראותם הולכים לעולמם". בסיפור "דוק ריברס הזקן" מתואר רופא אלכוהוליסט ומכור לסמים שאושפז כמה פעמים בבית חולים לחולי נפש. חבריו למקצוע ידעו ש"הוא גורם למותם של אנשים", אבל "איש מאיתנו לא רצה לנסות לעשות משהו בעניין".

בספרו "הרופא והפילוסוף" מתאר פישל שניאורסון סוגי רופאים במאה ה-19 באוקריאנה. ד"ר גליק "מדבר בפני הקרובים בענייני המחלה והרפואה, כשהוא עוצם את עיניו מרוב התלהבות ומתבל את דבריו במילות לטיניות סודיות המפילות אימה על השומעים".

בסיפורו "מעלות ומורדות" מזכיר י"ל גורדון ארבעה רופאים מומחים שנקראו לטפל ברב: "כשעה וחצי ישבו הרופאים אל מיטת החולה, דיברו הרבה בשפת רומי ומאומה לא הועילו". י.ל. גורדון מתאר את דמותו של ד"ר מוריץ פיילכענטהאל כרודף בצע שהעדיף את חוליו העשירים ואף עשה יד אחת עם הרוקחים בעיר כדי להתעשר.

גם ש"י עגנון אינו חוסך דברי ביקורת על רופאים. ב"סיפור פשוט" אומר  ש"חדרו של הרופא יפה מרפואותיו, שזה הביאני לידי שינה ואילו הן אינן מועילות כלום"

יצחק ארטר הוקיע את "קלון הרופאים הבורים, הקונים את לב ההמון העברי בהליכותיהם הגאות, בסוסיהם ומרכבותיהם. הרופאים ממלאים את כיסיהם זהב וכסף, גוזלים וחומסים את החולים העניים ומאבדים בסַמֵי-רפואותיהם הרבה נפשות, הבוטחות בהם ובחוכמתם".

גם ש"י עגנון אינו חוסך דברי ביקורת על רופאים. ב"סיפור פשוט" אומר  שחדרו של הרופא יפה מרפואותיו, שזה הביאני לידי שינה ואילו הן אינן מועילות כלום"; "שהרופא, בא לתקן את הגוף ומחלה את הנפש". כמו כן מספר על מיכל האלמנה שכבר ימים רבים חולה... רופאים ורפואות אכלו את יגעה ואת החולה לא ריפאו".

זכויות החולה

דוגמאות מהספרות הכללית והעברית בתקופות שונות (כאשר עם הסופרים נמנו גם כאלה שהיו רופאים) ממחישות את האסימטריה שביחסי רופא-חולה. תחושות החולה לגבי ההתנהלות הפטרנליסטית של הרופא הביאו לחיפוש מנגנון שיגן על זכויות החולה. זכויות החולה נגזרות  מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ב- 10.12.1948 גובשה הצהרה עולמית של זכויות האדם.

פינלנד היתה המדינה הראשונה שחוקקה חוק זכויות החולה בשנת 1992. הולנד ב-1995 ובעקבותיהן מדינות נוספות כמו ישראל וליטא בשנת 1996, איסלנד ב-1997, דנמרק ב-1998 וקפריסין ב-2004.

מדינות אחרות ניסו לחזק את מעמד החולה באמצעות כתבי זכויות. צרפת אימצה את כתב זכויות החולה בשנת 1974 ובריטניה בשנת 1991. בעוד שחוק הוא נורמה מחייבת שנקבעת באופן רשמי ומנוסחת באופן אחיד וברור, כתב הזכויות הוא בבחינת מסמך מדיניות הכולל סטנדרטים מינימליים מומלצים

בישראל חוק זכויות החולה התשנ"ו-1996, המחקה את הגישה האמריקאית, נועד "לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו". מחד, ביטל החוק את האסימטריה בין הרופא לחולה, שהרי טרם חקיקתו, הרופא נהנה מיתרון על החולה בשל הידע והמיומנות הרפואית ובשל הזדקקותו של החולה לטיפולו. מאידך גיסא יצר החוק אסימטריה חדשה ביניהם: לחולה יש זכויות רבות ללא חובות. החוק  מבטא מעבר חד מפטרנליזם לאוטונומיה: רק החולה מוסמך וראוי לקבל החלטות הנוגעות לבריאותו ולחייו, והרופא איננו אלא מקור מידע חסר סמכות, החלטה והכרעה.

נראה שהרופא המודרני עדיין נתון בכבלי השבועה ההיפוקרטית המטילה עליו ריפוי באופן בלתי תלוי בתביעות מוסריות של החולה ויש לחפש שיווי משקל מיטבי המגדיר את משקלה היחסי של אחריותם של הרופא והחולה בקשר המקצועי ביניהם

סעיפים שונים בחוק, כדוגמת זכותו של החולה למידע רפואי והסכמתו המודעת לטיפול רפואי, סעיף הטיפול ללא הסכמה מודעת ואף סודיות רפואית, הם בעייתיים. לעתים סותר האינטרס האוטונומי של החולה אינטרס עמוק וחשוב לא פחות של אדם אחר או של החברה כולה. החוק מעודד את הרופא לנקוט בשיטה של  רפואה הגנתית העלולה לגרום לחולה סבל מיותר ובזבוז משמעותי של משאבים מוגבלים שיביאו לצמצום סל השירותים הרפואיים.

מהפכת המידע העמיקה עוד יותר את האסימטריה. למטופל יש כיום גישה חופשית למידע רפואי בהיקפים גדולים והיחשפותו למידע הרפואי גורמת לעתים בלבול ונזק.

נראה שהרופא המודרני עדיין נתון בכבלי השבועה ההיפוקרטית המטילה עליו ריפוי באופן בלתי תלוי בתביעות מוסריות של החולה ויש לחפש שיווי משקל מיטבי המגדיר את משקלה היחסי של אחריותם של הרופא והחולה בקשר המקצועי ביניהם.

מתוך הסדרה פרי עטי: "הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה" כרך א', שער ראשון. ראו הרצאתי על חוק זכויות החולה בקורס ספרות ורפואה בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב

נושאים קשורים:  דעות,  ד"ר לימור שריר,  זכויות החולה,  יחסי רופא מטופל,  חדשות,  מעמד הרופאים,  ספרות יפה
תגובות
אנונימי/ת
10.06.2024, 19:58

כתוב יפה מאוד 🌹

תודה על המאמר החשוב. לאחרונה הלכנו אחורה שנים רבות בהיבט האוטונומיה של המטופל, כאשר מטופלים הושמו בבידוד עד 14 יום בבתיהם או במלוניות, ואולצו לקחת טיפול רפואי ( חיסון) אחרת הוטלו עליהם סנקציות קשות, וכל אלה ללא בסיס רפואי. זהו קוו שבר ביחסי מטפל-מטופל, שפגע קשה באמון, ואת נזקיו נחווה לצערי עוד שנים רבות.

16.06.2024, 09:36

נחמד שאתה חושב שקרנטינה לחולים במחלה מדבקת היא "ללא בסיס רפואי". גם לא כל מאמר צריך להיות במה בשביל לחזור לקשקשת הזו. ספציפית, ההחלטות האלו לא היו של הרופאים המטפלים, אלא של הממסד הפוליטי/שלטוני (על בסיס חוות דעת מקצועית). דעתי על הממסד הנ"ל אינה טובה במיוחד, אבל אין בין זה לבין נושא הפטרנליזם הרפואי דבר.