"אין לממשלה כל תכנית שיקום וטיפול, הן בחטופים ששבו והן בבני משפחותיהם" – את הדברים אמר יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופ' חגי לוין, בפתח דיון הוועדה לביקורת המדינה שהתקיים היום (ב') בכנסת.
עוד בעניין דומה
פרופ' לוין סיפר כי אמש ביקר אצל נועה ארגמני ונוכח לדעת שאין כל תכנית שיקום עבורה. "גם אחרי ההחזרה יש הפקרות", טען.
הוא הוסיף ואמר כי הפגיעה בחטופים היא קשה מאוד ורב מימדית אך לא תמיד ניכרת וכי יש צורך בשיקום רב-מקצועי ארוך טווח. הפגיעה אינה מוגבלת רק לחטופים המוחזרים וגם המשפחות פגועות מאוד וזקוקות לשיקום, הוסיף.
פרופ' לוין הדגיש כי העובדה שהטראומה עדיין בעיצומה ויש 120 חטופים מוחזקים, פוגעת קשות בשיקום. הוא קרא להשקיע בהקמת מרכז מקצועי שירכז את המענה ארוך הטווח דווקא בגלל שמדובר באירוע חסר תקדים. "עד היום ניתן רק מענה פרטני, במסירות אבל לא באופן שיטתי ומאורגן עם ראייה ארוכת טווח. חייבים לתקן זאת עכשיו. יש צורך בתורה של שיקום ארוך טווח בגישה פרואקטיבית, שיהיה מבוסס על למידה ואיסוף מידע, ושייוחד לשבים ולבני המשפחות", אמר.
הדיון עסק בטיפול בחיילים הלומי קרב ובתגובה לדברי פרופ' לוין אמר יו"ר הוועדה ח"כ מיקי לוי כי הדברים חמורים וכי הוא יפנה בדחיפות לשר הבריאות לברר מדוע אין תכנית כזו.
בחודש אוקטובר, עם שחרורם של חלק מהחטופים, הוציא משרד הבריאות נוהל טיפול בחטופים החוזרים מהשבי, אך הטיפול עסק רק בפרטים הקשורים לטיפול הראשוני בעת השחרור. בחודש מרץ נחשף כי בני משפחות החטופים ממעגל שני אינם זכאים לטיפול נפשי. הנושא עלה בדיון בנושא מצבם הנפשי של בני משפחה של חטופים. בני המשפחות סיפרו בדיון כי הם סובלים מדיכאון, מאובדן כושר עבודה וצורכים תרופות פסיכיאטריות.
בדיון בחודש מרץ אמר רס"ן ג'וש לוסון, ראש תחום הבריאות במינהלת החטופים, כי המינהלת מספקת ליווי יזום, מתמשך וסיפוק מענה לכל צורכי המשפחות, מאז פרוץ המלחמה. לדבריו, מתוך כ-6,000 משימות שהמינהלת פתרה, כ-500 היו בתחום הבריאות ו-250 בטיפול נפשי, ומענה זה ניתן גם לקרובים-רחוקים, חברים, אורחים מחו"ל או שכנים. הועברו תרופות ואביזרים רפואיים למשפחות וקוצרו תורים.
"ברור לנו לחלוטין הקריטיות של הטיפול הנפשי", אמר לוסון. "37% מהמשפחות קיבלו טיפול ו-26% מהן לא היו מעוניינות בטיפול בשלב זה. 19 משפחות מעוניינות בטיפול כזה אך טרם הוצמד להן מטפל".
סקר שערך מטה החטופים בחודש פברואר הצביע על כך שכ-80% מבנות משפחות החטופים מדווחות על שינוי לרעה בתפיסת מצבן הבריאותי – פי 2 בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. 21% דיווחו שירדו בצורה משמעותית במשקל – פי 10 ביחס לאוכלוסיה הכללית. שימוש בתרופות לדיכאון או חרדה הוכפל. 93% מבני משפחות החטופים העידו כי שנתם נפגעה ו-14% דיווחו על נטילת כדורי שינה עם מרשם.