ליצנות רפואית, המלחמה והגיל השלישי

בבית האבות הלפרין באשקלון מצטופפים הדיירים באזור הממוגן במחלקת גפן, שהוא חלק מהפרוזדור לחדרים. נובמבר 2023, ארבעה שבועות וקצת אחרי האסון ופרוץ המלחמה. רוב הדיירים יושבים על כסאות גלגלים, הטלוויזיה דלוקה כבר יותר מחודש ימים והם שותקים. גם כשאין אזעקות בעיר, שומעים כל הזמן פיצוצים מעזה.

אסתר היא בת 90 נולדה ביוגוסלביה, כשהיתה בת עשר העלו אותה ואת אמה ואחיותיה לרכבת לאושוויץ. למזלה, הרכבת הופצצה מהאוויר והושבתה ופסי הרכבת נפגעו, היא ניצלה. אמירה שיושבת לידה נולדה בעיראק והיא זוכרת היטב את הפרהוד, הפוגרום ביהודי בגדד. שתיהן אוהבות לשיר שירים מבית אבא שלהן, שמעלים חיוך על פניהן, ומסיחים את הדעת מהמלחמה המתרחשת קרוב אליהן לבית האבות.

הרצפלד הוא בית חולים שיקומי לא ממוגן בגדרה. מתחילת המלחמה הורידו את המטופלים הקשישים ממחלקות הקומה השנייה (שמתחת לגג), למחלקות הקומה הראשונה. מטופלים קשישים של שתי המחלקות – הראשונה והשנייה מצטופפים ביחד. רבים מהמטופלים הקשישים מרגישים בדידות גדולה. מרתה עלתה בזמנו מגאורגיה והיא מטופלת ב"הרצפלד". הבומים שנשמעים מבחוץ כבר ארבעה שבועות מקפיצים ומפחידים אותה. היא לבד בארץ, ילדיה היגרו לפני שנים לאמריקה. היא עצובה ומפוחדת, אבל כשאנחנו שרים "דרי דורי" ואני עושה צעדי ריקוד (שיר גאורגי ידוע), האור חוזר לה לעיניים.

אני עובד כליצן רפואי מטעם פרויקט "רופאי חלום" ומגיע לבית החולים הרצפלד למעלה מעשור ומתחילת המלחמה גם לבית האבות הלפרין באשקלון ולמוסדות אחרים לקשישים. ליצנות רפואית נתפסת על ידי רבים כמתאימה לילדים אלא שהאמת היא שהיא מתאימה לכולם, במיוחד לקשישים. בזמן שילדים עטופים במשפחה חמה, רבים מהקשישים חשים בדידות גדולה.

הליצנים הרפואיים הם אמנים רב חושיים, ששולטים במיומנויות שונות, ויש להם כלים מקצועיים רבים לחזק את המטופלים הקשישים במחלקות בתי החולים ואת הדיירים בבתי האבות. בעזרת אינטליגנציה רגשית, נעשה שימוש בהומור, בשירים ובדמיון, על מנת להפיג אצל הקשישים חרדות, בדידות ודיכאון.

למעשה, מהות הליצנות הרפואית היא יצירת קשר/ חיבור אנושי עם כל מטופל, היכולת לראות מה יחזק אותו ולתרגם זאת לפעולה מעצימה. חלק מהקשישים שחבריי הליצנים הרפואיים ואני פוגשים לוקים בדמנציה בדרגות שונות, וגם במקרים כאלה מצביעים המחקרים על היכולת ליצור קשר משעשע ומעצים, שאיננו דורש יכולת קוגניטיבית, או זיכרון קצר טווח של המטופלים. 

הומור שחור כשבחוץ רועשים הבומים

חנה יושבת על כיסא גלגלים במחלקה ב"הרצפלד". היא כבר מורגלת בבומים של רקטות וכיפת ברזל בחוץ. אנחנו מתחילים לרקוד ומחזיקים ידיים. שרים תוך כדי הריקוד. כשהריקוד מסתיים, אנחנו מתחילים לשיר את ההמנון ואני אומר לה להזדקף בכיסא הגלגלים, היא צוחקת. חנה אוהבת הומור שחור שמסיח את דעתה מהמלחמה ומהסכנה שרקטה תיפול על בית החולים שאינו ממוגן.

המלחמה הנוכחית הגיעה אחרי מגיפת הקורונה שנמשכה ממרץ 2020 ועד מאי 2023. הקשישים היו אוכלוסיית הסיכון שנפגעה ביותר מהמגיפה. על מנת לשמור עליהם, הם הוכנסו לבידוד ארוך. מנותקים ממשפחותיהם חשו רבים מהם בדידות וחוו דפרסיה. ביקורי הליצנים הרפואיים במחלקה היו חשובים ביותר עבורם, השירים, הבדיחות הריקודים (חלקם גם על כסאות גלגלים או במיטות) הרימו את רוחם, הפיגו את הבדידות.

הליצנים הרפואיים היו בתקופת המגיפה יותר מסתם ליצנים, הם היו ממש תחליף למשפחה. זמן לא רב לאחר סיום המגיפה הארוכה, הם מתמודדים עתה עם איומים והשלכות המלחמה. הפחדים וחוסר האונים של הקשישים שלנו חוזרים ביתר שאת. הליצנים הרפואיים מסיחים את דעתם מהבומים של הרקטות והאזעקות, שרים איתם ביחד, מחזקים את רוחם ומפיגים את הבדידות והחרדות של רבים מהם.

רבים מאיתנו (דור שני ושלישי לשואה) סוחבים טראומה משנית סמויה או גלויה מהסיפורים והסרטים. הרצח והפשעים המזעזעים שביצע חמאס ב-7 לאוקטובר בישובי עוטף עזה, מחזירים רבים מההורים והסבים שלנו המאושפזים, לטראומה של השואה והפוגרומים שעברו. עבורם, המפגש עם הליצנים (במיוחד במלחמה הנוכחית) הוא ממש צורך לחיזוק הנשמה.

הכותב, ד"ר אמנון רביב מעמותת רופאי החלום – ליצנות רפואית, הוא בעל הדוקטורט הראשון בעולם כולו בליצנות רפואית