סטודנטים ישראלים לרפואה באירופה מדווחים על חרדה לבטחונם האישי אל נוכח מתקפות אנטישמיות והפגנות אלימות מצד חבריהם ללימודים, כשברקע נוכחת שתיקת האוניברסיטאות או תגובה רפה מצידן. על כך מדווחת היום (ה') רוני לינדר בדה מרקר.
עוד בעניין דומה
לינדר שוחחה עם סטודנטים לרפואה ובין השאר גם עם נדב דואני, מנכ"ל ארגון ScienceAbroad שסיפר כי "האנטישמיות הסמויה, שלאורך שנים הוסוותה כפרו-פלסטיניות, נהפכה לאנטישמיות מפורשת לגמרי. מדובר על פעולות אקטיביות וקריאה לאינתיפאדה שמובילים סטודנטים ממוצא מוסלמי, אבל גם מרצים אירופאים ואמריקאים נוצרים".
לי ברקוביץ, סטודנטית בשנה רביעית לרפואה בזאגרב, קרואטיה, סיפרה: "סטודנטים מהפקולטה, שחלקנו החשיבו כחברים, התחילו להעלות פוסטים פרו-פלסטיניים ואנטי־ציוניים. הקו הכללי היה 'הנה, סוף־סוף מכים את ישראל'. הגופות עדיין לא התקררו והם התחילו לחוג מעליהן. זה היה הבום הראשוני", היא מספרת ומוסיפה: "בסופו של דבר, אנחנו פקולטה לרפואה – מקום שאמור לקדש חיי אדם. בלתי נתפס בעינינו שלומדים איתנו אנשים שאמורים להיות רופאים ולהציל חיים ללא הבדל דת, גזע ומין, וזה מה שהם מפרסמים".
הדר יאנוס, המשמשת "ראש קהילה", נציגת הסטודנטים הישראלים לרפואה באיטליה: "האיטלקים תומכים בישראל, אבל יש במדינה המון מהגרים פרו־פלסטינים והרבה סטודנטים שהם דור שני להורים ממדינות כמו עיראק, סוריה ולבנון. בגלל ההפגנות הפרו-פלסטיניות סטודנטים ישראלים מפחדים להגיע ללימודים... זה הזוי שב-2023 אנחנו צריכים להסתתר".
עמית בן דוד, שלומדת זו שנה רביעית בליטא עם 400 סטודנטים מישראל, מספרת כי בקורס ברפואת ילדים "קראו לי 'רוצחת ילדים', כי הם יודעים שכולנו שירתנו בצבא. לא אומרים לנו בפנים, אבל חברים ללימודים מפרסמים באינסטגרם שאנחנו האויב הציוני, רוצחים ילדים ונהנים מזה. רובם אנשים שלא יודעים להגיד איפה עזה וישראל על המפה. זה מרגיש כמו התחלה של גרמניה ב-1933, שאנחנו צריכים להתבייש במי שאנחנו, או לחשוב פעמיים לאן הולכים", היא מוסיפה.
הסטודנטים המרואיינים לכתבה מספרים שהם עסוקים בהסברה כל הזמן וכי הם מחשבים מסלול מחדש. "אנשים שחשבו לעבור לבריטניה או לארה"ב רואים מה קורה שם. כבר אי אפשר להגיד 'לי זה לא יקרה'. זה קורה בכל העולם, ובמיוחד במקומות שישראלים עוברים אליהם", אומרת בן דוד.