רובם המכריע של חולי המיאלומה הנפוצה (MM) נוטים לעבור הישנות בסופו של דבר, החל מהישנות אסימפטומטית וכלה ב-end-organ damage. עם זאת, עדיין לא ברור אם האם התחלה של טיפול בעת התקדמות ביוכימית של המחלה (BP: biochemical progression) משפרת את התוצאים בהשוואה להתחלת הטיפול בשלב ההתקדמות הקלינית (CP).
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Blood Advances', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את דפוסי התקדמות המחלה ואת השפעתם על תוצאי השרידות בקרב חולי MM.
לצורך כך, החוקרים העריכו באופן רטרוספקטיבי 1,347 חולים שעברו הישנות של MM. מרבית ההתקדמויות היו BPי(60.4%); ל-39.6% מהחולים הייתה CP. התסמינים השכיחים ביותר בעת ההישנות היו מחלת עצם חדשה או שמתפתחת באיטיות (80.9%), אנמיה (38.0%) ואי ספיקת כליות (12.7%). בנוסף, נמצא כי חולים עם BP התאפיינו עם זמן חציוני ממושך יותר מהטיפול בקו שני ועד לטיפול הבא בהשוואה לחולים עם CP (17.0 לעומת 9.6 חודשים; P < .001). כמו כן, הם נמצאו עם חציון ארוך יותר של השרידות הכוללת מעת ההישנות הראשונה (59.4 לעומת 26.2 חודשים; P < .001).
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי מין זכר (יחס הסיכויים 1.49; רווח בר-סמך של 95% 1.02-2.18; P = .04), plasma cell labeling index ≥2% (יחס הסיכויים, 1.58 רווח בר-סמך של 95% 1.02-2.45; P = .04), ומחלה חוץ-מדולרית בעת האבחנה (יחס הסיכויים ,1.84 רווח בר-סמך של 95% 1.08-3.13; P = .03) נקשרו עם סיכון גבוה יותר ל-CP. לעומת זאת, הפוגה חלקית טובה מאוד, או טובה יותר, הפחיתה את הסיכון ל-CP (יחס הסיכויים 0.62, רווח בר-סמך של 95% 0.43-0.91; P = .02).
לסיכום, חולי MM עם CP הראו תוצאים ירודים יותר לאחר התקדמות בהשוואה לחולים עם BP. מטופלים עם תגובה עמוקה יותר לטיפול קו ראשון נטו פחות לפתח CP. כמן כן, נוכחות של תסמין ספציפי של CRAB (C, היפרקלצמיה; R, אי ספיקת כליות; A, אנמיה; B, מחלת עצם) בעת האבחנה מנבאת התפתחות של תסמיני CRAB דומים בעת ההישנות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
