דלקת מפרקים שגרונית (RA) היא מחלה אוטואימונית המאופיינת עם דלקת רב-מפרקית (פוליארתריטיס) פריפרית וסימטרית בידיים ו/או ברגליים, המובילה למוגבלות ארוכת טווח במידה ואינה מטופלת ביעילות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Autoimmunity Reviews', מטרת החוקרים הייתה להבין את ההיתכנות של טיפול מונע במטופלים בסיכון, וזאת תוך התחשבות במחקרים שבוצעו לאחרונה ובניסויים קליניים מתמשכים, תוך התחשבות בנקודות המבט של המטופלים.
ישנו שלב פרה-קליני במחלת ה-RA, במהלכו אנשים בעלי נטייה גנטית צוברים גורמי סיכון סביבתיים ובמהלכו מתפתחת אוטואימוניות, כאשר לאחר מכן מופיעים סימנים ותסמינים לא ספציפיים לפני שדלקת הפרקים באה לידי ביטוי. לטיפול מוקדם באנשים בסיכון, כלומר לפני שהמחלה התבססה במלואה, יש פוטנציאל תיאורטי בעיכוב או במניעת הופעת המחלה, עם השפעה חיובית הן על חיי החולים והן על החברה.
במסגרת מחקרם, החוקרים ערכו סקירת ספרות שיטתית במסדי הנתונים Medline ו-Embase, וחיפשו מאמרים שפורסמו בין 2010 ל-2021 באמצעות מילות המפתח “Rheumatoid arthritis”, “arthralgia”, “pre-treatment”, או “prevent”. החוקרים זיהו 1,821 מאמרים בסך הכל, אשר עברו סינון באופן בלתי תלוי על ידי שני סוקרים. לאחר הסקירה נאספו 14 מאמרים, ושמונה נוספים התווספו באופן ידני. החוקרים זיהו 10 מחקרים קליניים רלוונטיים שבוצעו באנשים בסיכון, או באנשים עם דלקת מפרקים דלקתית לא מסווגת. אף על פי שלא הוכח כי טיפול מונע הופעה של RA, טיפול מוקדם עם ריטוקסימב ועם אבטספט עיכב את ההופעה של RA בהסתמנות מלאה, ותרופות נוגדות מחלות ראומטיות קונבנציונליות וביולוגיות (DMARDs) הפחיתו את המוגבלות הפיזיות הקשורות למחלה והגדילו את ההפוגה לפי הגדרת ה-DAS28, לכל הפחות באופן זמני.
החוקרים מסכמים כי סקירתם מצביעה על כך שמתן טיפול מוקדם באנשים בסיכון עשוי להיות יעיל בדחיית הופעת RA, ובכך להפחית את המוגבלות הקשורות למחלה אצל מטופלים בשלב הפרה-קליני של המחלה. יש צורך במחקרים נוספים על מנת לקבוע האם גישה זו עשויה להוביל בסופו של דבר למניעה של המחלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
