הטיפול השגרתי עבור שבץ איסכמי בינוני-קשה הוא טיפול תרומבוליטי בעזרת משפעל פלסמינוגן רקמתי (tissue Plasminogen Activator - tPA). טיפול עם tPA יכול לשפר באופן משמעותי את התוצאים הנוירולוגיים, אך טיפול זה מקושר לעלייה בסיכון לדימום תוך-מוחי (Intracerebral Hemorrhage - ICH). הסיכון לדימום מגביל מאוד את הטיפול התרומבוליטי, ולכן גילוי מסלולים בהם tPA מגביר את הסיכון לדימום יכול לספק אפשרויות לטיפולים תרומבוליטיים חדישים המתאימים למגוון רחב יותר של מטופלים.
עוד בעניין דומה
במחקר זה החוקרים בחנו את התפקיד של חלבון קינאז Cβי(Protein Kinase Cβ - PKCβ) בפוספורליזציה של חלבון האוקלודין בצמתים בין-תאיים צפופים במהלך שבץ איסכמי חריף. כמו כן החוקרים בחנו את תפקיד החלבון PKCβ בהעלאת חדירות כלי הדם במח.
תוצאות המחקר הדגימו כי הפעלה של מסלול ה-tPA קשור לעליה בסיכון ל-ICH. חסימה של כלי הדם האמצעי במח (Middle Cerebral Artery Occlusion - MCAO) הגביר את הפוספורילציה של סרין 490 (Serine 490 - S490) בחלבון האוקלודין בפנומברה האיסכמית, באופן התלוי ב-tPA. עכברים עם tPA-/- היו מוגנים באופן משמעותי מהיווצרות פוספורילציה של אוקלודין בתיווך MCAO. הזרקה של tPA לתוך חדרי המוח גם בהיעדר איסכמיה הובילה לפוספורילציה של אוקלודין ועליה בחדירות כלי הדם באופן התלוי ב-PKCβ. חסימה של פוספורילציה של אוקלודין, על ידי ביטוי של אוקלודין בלתי ניתן לפוספורילציה (S490A) או על ידי עיכוב פרמקולוגי של PKCβ הפחית את העליה בחדירות כלי הדם בתיווך MCAO ושיפר תוצאים תפקודיים. יתרה מזאת, עיכוב של PKCβ לאחר MCAO מנע ICH המקושר לעיכוב בפירוק הקריש.
מסקנת החוקרים הייתה כי פוספורילציה של אוקלודין על ידי PKCβ הינו מתווך של עליה בחדירות כלי הדם במוח עקב שימוש ב-tPA. על פי ממצאים אלו ייתכן ושימוש במעכבי PKCβ יכול לשפר תוצאים נוירולוגיים לאחר שבץ מוחי, למנוע ICH המקושר לעיכוב בתהליך פירוק הקריש ואף להאריך את חלון הזמנים לטיפול תרומבוליטי עבור מטופלים עם שבץ מוחי.
מקור: