חידת הדיסוציאציה

הספר שלפנינו – "חידת הדיסוציאציה", שראה אור לאחרונה, הוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה. בספר קטן-היקף, המחזיק 198 עמודים, דנים המחברים במושג החמקמק שנקרא דיסוציאציה, או ניתוק בעברית. במונח זה הכוונה לתופעה פסיכולוגית אשר מתארת ניתוק בין אירועים שבדרך כלל קשורים זה בזה. המדובר במצבי מודעות שאינם נמצאים באינטגרציה עם התפישה הרגילה של העצמי, וכתוצאה מכך נראית התופעה כהעדר המשכיות של החלקים המודעים בתוך עצמי.

דיסוציאציה היא מנגנון שכיח ומוכר אשר מתקיים בדרכים שונות בחיי היומיום, כגון בעת קריאת ספר או בהאזנה למוזיקה, במצבי היפנוזה או מדיטציה. כאשר מנגנון נפשי זה יוצא מפרופורציה והופך להיות כלי ההתמודדות המרכזי של אדם עם קשייו בהווה ועם טראומות שחווה בעבר, אנו מדברים על הפרעה דיסוציאטיבית.

ילדים עם תסמינים דיסוציאטיביים מאובחנים לעתים קרובות כלוקים בהפרעות קשב וריכוז, בהפרעות התנהגות, בהפרעה פוסט טראומטית, בדיכאון ואף בפסיכוזה ובאפילפסיה

מחברי הספר, נצר דאי, אילה דאי-גבאי ואליעזר ויצטום, דנים בהפרעות הדיסוציאטיביות השונות, בהן התופעה המוכרת יחסית בציבור כהפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID), אשר בעבר נהוג היה להבינה באופן מוטעה כ"ריבוי אישיויות" (MPD), בעוד שכיום אנו יודעים כי מדובר במרכיבים של אישיות אחת ולא באישיויות שונות.

על אף שההפרעות הדיסוציאטיביות השונות והשלכותיהן ההתנהגותיות נדונות בספרות הפסיכיאטרית זה למעלה ממאה שנה, עדיין קשה לאבחן אותה וקל לטעות בקיומה ולזהותה עם תופעות אחרות. יש אף המתעקשים עד היום לשלול את קיומה. גם במישור התיאורטי קיים פער בין אלה שמתמקדים בדיסוציאציה ובין אלה שמתמקדים בהדחקה.

המחברים מציינים (בפרק 9) מספר סיבות לקושי באבחון הפרעות דיסוציאטיביות בכלל ובקרב ילדים בפרט. ראשית, קיים קושי לדעת אילו משתנים יש למדוד, משום שחוקרים שונים מגדירים דיסוציאציה באופנים אחרים ושונים, ומשום שהדיסוציאציה יכולה לבוא לביטוי בצורה של תסמינים שונים ומגוונים. שנית, יש המטילים ספק בקיומן של הפרעות דיסוציאטיביות בכלל ובילדות בפרט, וזאת משום שהתסמינים המרכזיים עשויים להטעות ולהיראות כמו הפרעות אחרות.

כך למשל, אחד התסמינים המרכזיים של ניתוק עלול להתפרש כתסמין נוירולוגי, או שפערים בתפקוד יכולים להתפרש כלקויות בלמידה. וכך, ילדים שיש להם תסמינים דיסוציאטיביים מאובחנים לעתים קרובות כלוקים בהפרעות קשב וריכוז, בהפרעות התנהגות, בהפרעה פוסט טראומטית, בדיכאון ואף בפסיכוזה או באפילפסיה.

לאלה יש להוסיף כי תסמינים דיסוציאטיביים יכולים להופיע גם בהפרעות נפשיות אחרות (כחלק מדיכאון, מהפרעות חרדה, מהפרעה פוסט טראומטית או ממצבים סומטופורמיים), וריבוי זה מקשה מאוד על האבחנה.

סיבה שלישית לקושי באבחון הפרעות דיסוציאטיביות היא שהפרופיל הסימפטומטי הדיסוציאטיבי שונה מאוד מאדם לאדם ומטריגר לטריגר. חלק מהטריגרים יכול לגרום אצל חלק מהאנשים לפתח תסמינים דיסוציאטיביים של חוויה מחדש, כגון הבזקים (פלאשבקים), ואילו במצב אחר הביטוי הסימפטומטי לדיסוציאציה יהיה מצב דמוי טראנס. כך יכול אותו מטופל להראות מגוון שונה מאוד של תסמינים דיסוציאטיביים, דבר שמקשה על ההערכה והאבחנה המדויקות של מצבו הנפשי.

לעתים קרובות התסמינים הדיסוציאטיביים קצרים וחולפים במהירות, ולעתים הם נמשכים שנים ונעלמים לפתע. בנוסף, הם עלולים להיות מופעלים רק בנוכחות טריגר מסוים ולכן קשה לאתר או לזהות אותם.

הספר נועד למטפלים מקצועיים אך גם למטופלים שסובלים מתסמינים דיסוציאטיביים, אינם מבינים את שעובר עליהם ולא אחת נתקלים בחוסר אמון מצד הסובבים אותם

רביעית, אדם לא תמיד מודע למחשבות, לרגשות, לאסוציאציות ולזכרונות שנרכשו אצלו במצב דיסוציאטיבי, משום שהם אינם בהכרח נגישים במצבים שאינם דיסוציאטיביים; משום כך הוא מתקשה לדווח על פערים או על הבדלים בתחושות, בזכרונות וברגשות.

המחברים סוקרים בספרם את מושג הדיסוציאציה, מתארים גישות טיפוליות להפרעות הדיסוציאטיביות השונות וכן בוחנים ממצאים מחקריים. הספר כולל 18 פרקים, ביניהם תיאור התופעה והגדרתה לפי מקורות שונים, רקע היסטורי, דיסוציאציה במצבי אגו והטיפול בה בטכניקות שונות, מיון ההפרעות הדיסוציאטיביות ואבחונן, ועוד. חלק בלתי מבוטל מוקדש לנושאי טראומה, הפרעה פוסט טראומטית ודיסוציאציה, טראומה מתמשכת, הפרעת זהות דיסוציאטיבית, פסיכוזה דיסוציאטיבית וכן תסמונת הזיכרון המדומה והיבטיה המשפטיים. לסיום מובאת גישה אינטגרטיבית להמשגת הדיסוציאציה ולטיפול בה, ומובאים שאלונים המשמשים לאבחון התופעה.

הכתיבה בספר שזורה בתיאורי מקרים מפורטים ומרגשים, אשר מדגימים את המסע הטיפולי שעוברים אנשים שחוו חוויות קשות, הגיעו אף למצבי קיצון והחלימו הודות לאבחון מתאים שנעשה להם ולטיפול נכון שניתן להם. מקרים מעניינים אלה יכולים לשמש מופת לעבודה טיפולית מדויקת ויסודית.

הספר נכתב בלשון בהירה וברורה והוא נועד למטפלים מקצועיים אך גם למטופלים שסובלים מתסמינים דיסוציאטיביים, אינם מבינים את שעובר עליהם ומתרחש בתוכם, ולא אחת נתקלים בחוסר אמון מצד הסובבים אותם. בכל הקשור לדיסוציאציה ולטראומה, הספר מהדהד את ספרו הקודם של אחד המחברים (אליעזר ויצטום), "ההיסטוריה של הטראומה הנפשית".

מן הראוי לציין כי בישראל פועלת עמותת ט.ד.י (טראומה ודיסוציאציה ישראל), שהיא חלק מהחברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה ומהחברה האירופאית לטראומה ודיסוציאציה. העמותה מיועדת לאנשי מקצוע שונים המגלים עניין בטראומה, בדיסוציאציה ובהפרעות דיסוציאטיביות. מטרת העמותה היא לקדם את מודעות הציבור ואת הידע המקצועי על טראומה נפשית לסוגיה השונים ועל הפרעות דיסוציאטיביות ודרכי הטיפול בהן. הדבר נעשה  באמצעות הפעלת חשבון טוויטר, קבוצת פייסבוק וערוץ יוטיוב אשר פתוחים לאנשי מקצוע ולציבור הרחב, עריכת הרצאות וקיום ימי עיון וכנסים שאליהם מוזמנים להרצות וללמד מיטב הקלינאים והחוקרים בתחום, הן בארץ והן בעולם. מידע נוסף ניתן למצוא באתר הרשמי של העמותה.

הספר כרוך בכריכה רכה, כשתמונת השער שבו, "ארבע באחת", מתארת ארבע פנים בראש אחד. זו תמונת שמן שצוירה על בד בשנת 1980 בידי סוניה (יפה) ויצטום, אמו של אחד המחברים. הספר נכתב בידי פסיכיאטר בכיר (ויצטום) שלזכותו מספר רב של ספרים, פרקים ומאמרים בתחומים מגוונים של בריאות הנפש, וכן בידי פסיכולוג קליני (נצר דאי) ובתו (אילה דאי-גבאי) שאף היא פסיכולוגית קלינית, כולם בעלי ניסיון קליני עשיר ומוכח בטיפולים שונים במטופלים הסובלים מהפרעות נפשיות מגוונות, לרבות הפרעות דיסוציאטיביות.

הספר יצא לאור בשנת 2020 בהוצאת איתי בחור והוא ניתן לרכישה באתר ההוצאה לאור. בסיכום: ספר קריא, ברור, בהיר ומומלץ ביותר למתעניינים בתחום המרתק של ההפרעות הדיסוציאטיביות והטראומה הנפשית.

חידת הדיסוציאציה. מאת: נצר דאי, אילה דאי-גבאי ואליעזר ויצטום. הוצאת איתי בחור, 198 עמ'