ד"ר רוברט שפיצר (Spitzer), שהיה בעבר מראשי איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי, ונחשב לאחד מהמחדשים החשובים ביותר של שיטת סיווג מחלות הנפש, הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר בסיאטל, בגיל 83.
עוד בעניין דומה
ד"ר שפיצר התפרסם גם לפני שלוש שנים, כאשר הודה - לאחר שהיה נתון כמעט עשור לביקורת מצד עמיתיו - כי אכן שגה כשפירסם ב-2001 מאמר מפתיע בו טען כי ניתן להמיר נטייה מינית. ב-2012 הוא התנער מאותו פרסום, ולימים אף אמר בכמה ראיונות לתקשורת האמריקנית כי אם יש דבר-מה שהוא באמת מתחרט עליו, הרי שזה אותו המאמר, שספג בשעתו ביקורת קשה ומבקריו טענו שהוא שגוי מבחינה מדעית.
ד"ר שפיצר היה בין מובילי המהלך להוצאת ההומוסקסואליות מרשימת המחלות במדריך סיווג המחלות הפסיכיאטרי DSM. מ-1966 היה חבר בוועדת מומחים שפעלה לשם ניסוח מחדש של המדריך לאבחון מחלות נפשיות (DSM) - "התנ"ך של הפסיכיאטריה" הרואה אור מטעם איגוד הפסיכיאטרים בארה"ב. הוא שימש אז כמזכיר הוועדה שהכינה את המהדורה השנייה של המדריך ובעת הכנת המהדורה השלישית היה כבר יו"ר הוועדה.
ב-2012 סיפר ד"ר שפיצר כי לא מעט מקרב כ-200 המרואיינים ששימשו אוכלוסיית-מחקר למאמר הופנו אליו למעשה על-ידי מטיפים נוצריים ופסיכיאטרים שביצעו "טיפולי המרה"
הוא מילא תפקיד מרכזי בקביעה כי סיווג ההומוסקסואליות כמחלת נפש מהווה סטיגמה חברתית נטולת כל בסיס מדעי.
כאשר ראתה אור המהדורה השלישית של ה-DSM, ב-1980, היא נחשבה לפורצת דרך מבחינה מדעית בשל שיטות הסיווג שהוכנסו בה וד"ר שפיצר זכה על כך למוניטין עולמי. ה-WHO קיבל החלטה דומה בהקשר להומוסקסואליות רק ב-1990.
למרות זאת, ב-2001 הוא הדהים את הקהילה המדעית וגם הלהט"בית, כאשר פירסם מאמר אחר, דו"ח מחקר, בו תמך באפשרות שניתן לבצע המרה של הנטייה המינית "אם לא בקרב הומואים ולסביות אזי בקרב מי שיש להם מוטיבציות גבוהות לעשות זאת". ארגונים שונים בארה"ב המתנגדים מטעמים דתיים להומוסקסואליות ומטיפים בעד ביצוע טיפולי המרה מסוגים שונים, בכלל זה מכות חשמל, גרימת צורות שונות של כאב ואי-נוחות פיסית לשם "עיצוב ההתנהגות", ראו במאמרו של ד"ר שפיצר ניצחון לטיעוניהם.
ב-2012, במסגרת ההכאה על חטא, סיפר ד"ר שפיצר כי לא מעט מקרב כ-200 המרואיינים ששימשו אוכלוסיית-מחקר למאמר, הופנו אליו למעשה על-ידי מטיפים נוצריים ופסיכיאטרים שביצעו טיפולי "המרה" ושהייתה להם מוטיבציה חזקה להציג עצמם כסיפור הצלחה ולדווח על שינוי בנטיות מיניות שהם חוללו אצל מטופליהם. רוב המרואיינים היו מרקע דתי מאוד, וחלקם הופנו בידי מי ששימש עוזרו במחקר, שהיה בעצמו פעיל למען טיפולי ההמרה.
בעקבות החרטה שהביע ביקש למשוך את מחקרו השנוי במחלוקת ולבטל את פרסומו. במכתב ששלח בעקבות אותו ראיון לד"ר קנת' צוקר, עורך כתב העת Journal of Sexual Behavior, פירט את "הבעיות המתודולוגיות" שגילה במחקר ואמר שהוא חייב התנצלות לקהילה ההומוסקסואלית, ובמיוחד בפני אלו שבעקבות אותו מחקר ניסו להשתנות.
ד"ר שפיצר נולד למשפחה יהודית מווייט פליינס, שבמדינת ניו-יורק, והיה עד פרישתו לגמלאות פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה. הוא למד רפואה באוניברסיטת ניו-יורק, סיים בהצטיינות ונחשב כוכב עולה בקהילה המדעית. כבר במהלך לימודיו פירסם מאמרים על סכיזופרניה בילדים וליקויי קריאה. כרופא החל להתמחות במרכז לפסיכואנליזה של אוניברסיטת קולומביה.
המהדורה השלישית של ה-DSM, ששפיצר עמד בראש הוועדה שהכינה אותה, נחשבה מדעית הרבה יותר מכל קודמותיה ושימשה לא רק את הרופאים הפסיכיאטריים והמטפלים, גם את חברות הביטוח הרפואי בארה"ב, חרף הביקורת שספגה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
