שריפת הטייס הירדני, בעודו בחיים, לכוד בתוך כלוב ברזל, שוברת את שיא האכזריות של המאה ה-21

החיפוש אחרי מיצוי האכזריות והפרוורסיה של מיקסום גרימת סבל מדהימים ומפחידים את האדם הנורמטיבי. מדהימות עוד יותר הן ההנאה וההתלהבות של הצופים ממחזה הזוועה, קיצוני וממושך יותר מאשר עריפת הראשים והסקילה שהיו מנת חלקם של הקורבנות הקודמים של ארגון זה. מפחידה במידה רבה גם התגובה של ממלכת ירדן: "אתם הרגתם את האיש שלנו, אנחנו הורגים את האנשים שלכם". אמנם, השניים שהוצאו להורג בתלייה נידונו למוות לפני שנים רבות אך התזמון והמלל שנלווה אליו מבטלים למעשה את העילה הרשמית להוצאות להורג וחושפים את הנקמה כמוטיב עיקרי.

שריפת קורבנות אדם היתה נפוצה בעולם העתיק אך איננה טבועה בהיסטוריה של האיסלאם. נשיא ארה"ב הזכיר בימים אלה את ה- Auto de fe של האינקוויזיציה. הוא לא תיאר את התכנון הסדיסטי של הוצאת הנשמה בשריפה שתוכננה במיוחד להיות איטית באמצעות הרטבת הזרדים ובחירת העץ.

מסוף המאה ה-15 בספרד ואחר כך בפורטוגל ובמדינות קתוליות בדרום אמריקה, האינקוויזיציה הקדושה הוציאה להורג אלפי גברים ונשים שהואשמו בכפירה. יהודים אנוסים, פרוטסטנטים וקורבנות אחרים שמעשיהם או דבריהם חרגו מההגבלות שהוכתבו על ידי הכנסיה. האינקוויזיציה פסקה לפעול בדרום אמריקה רק בתחילת המאה ה-19. אכזריות הנאצים ושל עמים נוספים שהיו בני בריתם לא ידעה גבולות. אמנם שריפה לא היתה נפוצה, זולת בתי כנסת או אסמים שהועלו באש לאחר שיהודים נדחסו לתוכם, אך התחכום של שיטות הוצאה להורג נתן דרור לדחפים האפלים ביותר וליצירתיות הזוועתית ביותר. החל מהרעבה בתוך כלוב לנגד עיניהם של האנשים שעבדו בסמוך, עבור דרך שיסוי כלבים באנשים שנקשרו לעמודים, הוצאה להורג במלקות, הטחת ראשי תינוקות באבן ועוד שיטות שצר המקום מלפרט. כל אלה בשולי מכונת ההרג ההמוני, בהרעבה איטית, במכונות ירייה לקברי המונים או באמצעות גז, תחילה במשאיות ואחר כך במבנים מיוחדים, באושוויץ ובבירקנאו.

המאה ה-20 ידעה אכזריות קיצונית גם לפני ואחרי הנאצים. רצח הארמנים על ידי הצבא הטורקי, רצח העם בקמבודיה על ידי החמר רוז', רצח בני הטוטסי על ידי שבט ההוטו ברואנדה, רצח המוסלמים על ידי הסרבים והקרואטים לאחר התפרקות יוגוסלביה. המאה-ה21 צופה בטאליבן, בבוקו חראם בדאע"ש.

מה גורם לאנשים להשיל מעליהם את קליפות הציוויליזציה ולחזור לאינסטינקטים החייתיים. האכזריות, לאורך ההיסטוריה חוצה תרבויות, חוצה עמים וגזעים. כיום מזהים אכזריות עם האיסלאם הקיצוני אך הנצרות והבודהיזם לא היו חפים ממנה. היהודים, היו לרוב הקורבנות, אך אירועים הזכורים לכולם שוללים מאיתנו זכות עמידה כצדיקים גמורים.

התהליך המביא להתאכזרות שיטתית של חברה אנושית אחת באחרת הוא רב שלבי. הבסיס התורתי מסופק בנקל על ידי פירוש מכוון של מקורות דתיים. תורות חברתיות, כמו הקומוניזם, הופכות למעשה לדת. וכיון שעל אמונות אי אפשר להתווכח אלא רק להילחם, האמונה מקדשת את הלחימה. הסרת החסמים של החינוך שרוב האנשים מקבלים בילדותם מתאפשרת כאשר שטיפת מוח מחריגה ציבור מסוים מהכלל החברתי. התהליך הוא דה-הומניזציה של הציבור המוחרג עד שהכללים שבין אדם לחברו אינם חלים עליהם. כך יכול קצין נאצי להיות אוהב למשפחתו, אדיב לחבריו, ולאחר הרף עין לצאת מביתו ולשסות את כלבו באדם חסר ישע או לירות להנאתו באסיר העובד במחנה. כך יכול המוסלמי הקיצוני לשרוף מי שהוא כופר בעיניו כי אינו שייך לכת הספציפית. החינוך השגרתי, במערב ובמזרח הקרוב והרחוק, אינו מספק הגנה מפני קילוף האנושיות. יש ,כנראה, פגם יסודי מאוד בערכים שאנו מקנים לילדינו.