החוק לביטוח בריאות ממלכתי קבע את עצמאות מערכת הבריאות על ידי יצירת מקורות מימון שאינם תלויים במימון ממשלתי. נוסחת התקצוב כללה את מספר המבוטחים בקופה והרכב הגילים. במשך הזמן נוספו קריטריונים, לפי חלוקה מגדרית, תוספות עבור מבוטחים בפריפריה (בעיה- הגדרת פריפריה), ותוספות עבור חולים במחלות קשות (דיאליזה, גושה, המופלייה). מקורות תקציב הבריאות היו: מס הבריאות, מס המעסיקים וההשתתפות העצמית של המבוטחים.

משרד האוצר התנגד למערכת בריאות עצמאית שתקציבה מובנה ואינו בשליטתו. מס המעסיקים בוטל (בתירוץ של הוזלת מחיר העבודה וצמצום האבטלה). החלק החסר מתוקצב על ידי האוצר.

תקציב ארבע הקופות הוא כ-40 מיליארד ש"ח. מקורותיו - 52% מס בריאות, 7% השתתפות עצמית, 41% תקציב המדינה. לרכיבים נוספים, כמו התוספת השנתית לסל הבריאות, השפעה שולית.

במשך השנים, מדד יוקר הבריאות (הכולל עלייה במחירי תרופות, ציוד רפואי ושכר העבודה), עלה בשיעור גבוה מאשר מדד יוקר המחיה, שתקצוב הקופות נגזר ממנו. זו אחת הסיבות העיקריות לגרעון ההולך וגדל של הקופות, שהגיע ב-2014 ל-2 מיליארד ש"ח. האוצר מכסה בכל שנה את רוב הגרעון. במשא ומתן על השלמת ההקצבה, הקופות נדרשות לצעדי ייעול.

טענות שונות מצד הקופות בדבר חלוקה לא שוויונית של ההקצאה ומצד שני רצון האוצר להגביר את השליטה על תקציב הקופות, ייצרו, במשותף, את הצעת החוק לתיקון החוק לביטוח בריאות ממלכתי, שעברה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה בכנסת. מטרת הצעת החוק היא "לאפשר לשר הבריאות בהסכמת שר האוצר ובאישור וועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, כי ההקצאה לקופות החולים תוכל להתבצע לא רק בהתאם למספר המבוטחים אלא גם בהתאם להוצאות הצפויות של קופות החולים ומאפיינים נוספים המשפיעים על היקף ההוצאה הצפוי".

בעולם אידיאלי זהו צעד נכון. בעידן המחשוב, פילוח תקופתי של נתוני ההוצאות בכל מחוז, אזור ומרפאה ואנליזה של ההוצאות לפי מספר, גיל, מגדר ותחלואה של המבוטחים אפשרי בהחלט. דיווח בזמן אמת למשרד האוצר יאפשר ניתוח ההוצאות לפי הסוגים השונים (כוח אדם לסוגיו, ציוד, תרופות, הוצאות נלוות, קניית שירותים וכו'). כך, יתאפשר תכנון תקציב נאמן יותר למציאות, נכון וצודק.

בפועל, ייפתח עידן חדש שבו האח הגדול (האוצר) יידע כמה זריקות אינסולין מקבל כל חולה בסוכרת וכמה גלולות בולע כל חולה ביתר לחץ דם. על מנת לקבל מושג על נאותות ההוצאות, על יעילות הניהול ועל הצרכים העתידיים, לצורך תקצוב מדויק, האוצר יזדקק למנגנון פיקוח שיכלול אנשי מקצוע ברפואה, סיעוד ,כלכלה, מינהל ועוד. האם יסתפק במנגנון הקיים במשרד הבריאות או יבקש להיות עצמאי? הזמן ילמדנו.

כיצד הקופות תתמודדנה עם הדיווח המקיף, ואיזה תמונה תצטייר על מנת להצדיק בקשות לתוספות תקציב, גם זו שאלה מורכבת. הניסיון במינהל הציבורי אינו מעודד אופטימיות.

במקום הצעת חוק שתסבך את המערכת הרפואית בביורוקרטיה אין סופית, עדיף שהאוצר יערוך חשבון ריאלי של הוצאות הבריאות הגלובליות, ויצמצם את השחיקה בתקצוב הקופות, מבלי לשנות את עקרונות התקצוב שמערכת הבריאות למדה לחיות עמן ולתפקד ביעילות גבוהה הזוכה להערכה בכל העולם.