כמה עובדות (אולי לא ידועות) על ההיסטוריה של הניתוח הקיסרי

הפעולה הכירורגית של פתיחת רחם ויילוד העובר הידועה היום בשם "ניתוח קיסרי" מבוצעת, ככל הנראה, מזה אלפי שנים. אזכור של יילוד העובר לאחר מות אמו (ניתוח לאחר המוות) קיים בסיפורים ובמיתוסים של עמים רבים. בימי קדם, הפעולה נעשתה כנראה כחלק מתהליך הקבורה, מאחר שקדמונים האמינו שהאימא המתה צריכה להיקבר בנפרד מעוברה המת. אולם חלק מהנולדים שרדו אל אף שאימהותיהם מתו. הפעולה הבשילה להיות פעולה רפואית כאשר העוסקים בה שמו לב שככל שהזמן החולף ממות האם קצר יותר, כך סיכויי ההישרדות של העובר גדלים. מבחינה היסטורית לא ברור מתי זה קרה, אך סביר להניח שזה קרה בדרך זו.

לא נשתמרו כתבים עתיקים העוסקים מפורשות בשיטות לניתוח קיסרי. לכן, ניתן ללמוד על קיום הניתוח הקיסרי בימי קדם מכתבים משפטיים כגון לוחות בבליים משנת 23 לשלטון המלך חמורבי (1795-1750 לפנה"ס), "חוק מלך" (Lex Regia) של נומה פומפיליוס מלך רומא (673- 716 לפנה"ס), וכן כתבי משנה ותלמוד (המאה ה-2 לפנה"ס – המאה ה-6 לספירה).

בכתבי הלוח הבבלי משנת 23 לשלטון המלך חמורבי (1795-1750 לפנה"ס), יש אזכור של הליך משפטי של אימוץ ילד שהתייתם בלידה בניתוח קיסרי של האם. על פי "חוק מלך" (Lex Regia) של נומה פומפיליוס מלך רומא (673- 716 לפנה"ס), ניתן היה לבצע ניתוח קיסרי לאחר מות האם. חוק זה, שבהמשך הפך לחוק הקיסר (Lex Caesarea), הוא המקור לשמו של ניתוח דופן הבטן הקרוי "ניתוח קיסרי". זאת בניגוד למיתוס, המספר כי יוליוס קיסר נולד בניתוח קיסרי. מקור הטעות נעוץ בכתבי פליני הזקן המפרט רשימה של אישים אשר נולדו בניתוח קיסרי. ברשימה זו מופיע "יוליוס 'ראשון הקיסרים'". הכוונה היא ליוליוס קיסר שהיה פרטור בשנת 208 לפנה"ס ולא ליוליוס 'קיסר רומי' שחי במאה הראשונה לספירה. מה גם שאמו של יוליוס קיסר, אורליה, עדיין הייתה בחיים כאשר יוליוס קיסר פלש לבריטניה, ובאימפריה הרומית ניתוחים קיסריים התבצעו רק לאחר המוות.

בלשון המשנה והתלמוד "ניתוח קיסרי" נקרא "יוצא דופן". ככל הנראה, הניתוח הקיסרי היה מבוצע בנשים שנפטרו. "אישה שישבה על משבר ומתה בשבת מביאין סכין מקרעין את כריסה ומוציאין את הוולד" (ערכין פרק א' דף ז' ,עמוד א' ). הניתוח נעשה כאן לאחר המוות, כמו בעמים אחרים, וחל עליו פיקוח נפש של הוולד, ולכן הניתוח דוחה שבת ויש לבצעו טרם צאת השבת.

בימי הביניים ניתוח קיסרי היה מבוצע רק לאחר מות האם. ככל הידוע הניתוח הקיסרי הראשון לאישה חיה שתועד בעת החדשה היה בשנת 1500 לספירה, כאשר ג'ייקוב נואופר, הרצען השוויצרי, ניתח את אשתו.

הדבר המופלא הוא שיש עדות לכך שבימי המשנה והתלמוד בוצע ניתוח קיסרי בנשים חיות והללו שרדו את הניתוח: "יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן רבי שמעון אומר הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים:" (בכורות דף מז, ב' משנה). הפסוק דן בירושת נחלה ובדיני ירושות. בפסוק זה נאמר כי ישנו "יוצא דופן" - תינוק שנולד בניתוח קיסרי, וזה שבא אחריו, כלומר האשה נותרה בחיים, הרתה שנית וילדה תינוק נוסף, על פניו בלידה רגילה. תמיכה נוספת בסברה כי נשים נותרו בחיים לאחר ניתוח קיסרי היא העובדה שישנו דיון סביב השאלה אם אישה שילדה "יוצא דופן", חלים עליה חוקי נידה. "יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קורבן. רבי שמעון אומר הרי זה כילוד:" (נידה פרק א', דף מ', עמוד א'). אם האישה הייתה מתה לא היה מקום לדיון על נידתה.

בימי הביניים ניתוח קיסרי היה מבוצע רק לאחר מות האם. ככל הידוע הניתוח הקיסרי הראשון לאישה חיה שתועד בעת החדשה היה בשנת 1500 לספירה, כאשר ג'ייקוב נואופר, הרצען השוויצרי, ניתח את אשתו. ועדיין, עד המאה ה-19 תוצאות הניתוחים הקיסריים נגמרו לרוב במות היולדת. הסיבה העיקרית לתמותת היולדת לאחר ניתוח קיסרי, לפני עידן הרפואה המודרנית, הייתה העובדה שהחתך ברחם לא היה נתפר והאישה הייתה מתה מדימום. הדעה הרווחת עד פרסום שיטתו של מאקס סנגר ב-1882, שהיה הראשון לפרסם את השיטה לתפירת הרחם לאחר ניתוח קיסרי, הייתה כי התכווצויות הרחם לאחר הלידה לא אפשרו שימוש בתפר.

התפנית שבעקבותיה ירדה תמותת היולדות שעברו ניתוח קיסרי חלה במאה העשרים, עם הצגת טכניקות ניתוח משופרות ושימוש בשיטות נוגדות זיהום, אנטיביוטיקה ועירויי דם. לקראת סוף המאה העשרים התרחשה תפנית הקשורה בהוריה לניתוח קיסרי, כאשר הועלו הרעיונות של ניתוח בכפייה וניתוח על פי דרישת היולדת ללא הוריה רפואית. המיקוד בתחילת המאה העשרים ואחת הועבר לתמיכה בהחלטת האם לדרך הלידה.

*פרופסור שמואל לוריא כתב את הפרק Cesarean Section בספר חדש על נושאי לידה שערך פרופסור אייל שיינר ושראה אור לאחרונה בהוצאת Nova Science בניו-יורק. המאמר כאן הוא תמצית מהפרק הזה.