במחקר זה החוקרים בחנו את הקשר בין נדודי שינה ותוצאים קוגניטיביים ותפקודיים בעוקבה של נבדקים שעברו שבץ איסכמי. החוקרים בחנו אלו מאפיינים של השבץ נמצאו קשורים להתפתחות נדודי שינה, ואיך אלו משפיעים על הפרוגנוזה של מטופלים אלו.
עוד בעניין דומה
157 נבדקים שעברו שבץ איסכמי הוערכו רטרוספקטיבית במהלך האשפוז שלהם ביחידת שבץ בפורטוגל. הנבדקים הוערכו שוב לאחר שנתיים, במפגש ביקורת. החוקרים אספו מידע על אודות הנבדקים שכלל; מאפיינים קליניים, גורמי סיכון וסקולריים, התפתחות נדודי שינה לאחר השבץ, שימוש בתרופות פסיכותרופיות, השתתפות במחקרי שינה, מדדים מסויימים של תפקוד קוגניטיבי, חומרת השבץ וביצועים תפקודיים.
גילם הממוצע של הנבדקים עמד על 69.54±12.71, ומהם 48.4% היו זכרים. 45/157 (28.6%) אובחנו עם נדודי שינה לאחר שבץ מוחי. בהשוואה לנבדקים ללא נדודי שינה, הימצאות נדודי שינה נמצא קשור לתוצאים נוירולוגיים חמורים יותר, עצמאות תפקודית נמוכה יותר וציון נכות גבוה יותר בעת האשפוז ובתקופת המעקב. מין זכר (p=0.006) ואירועים וסקולריים מינוריים קודמים (p=0.013) נמצאו קשורים באופן מובהק להתפתחות נדודי שינה לאחר שבץ איסכמי. לא נמצא הבדל בשיעור הנבדקים שפיתחו נדודי שינה לפי מיקום השבץ האיסכמי (עורקים קדמיים לעומת אחוריים במעגל על שם ויליס).
מסקנת החוקרים הייתה כי לנדודי שינה יש השפעה שלילית על שיקום נוירולוגי לאחר שבץ איסכמי, ונראה כי אלו קשורים לתוצאים תפקודיים וקוגניטיביים חמורים יותר. סקירה וניהול מתאים של נדודי שינה בעקבות שבץ איסמי צריכים להוות חלק מהאסטרטגיה הטיפולית של מטופלים לאחר שבץ איסכמי על מנת לשפר את התוצאים של מחלה קשה זו.
מקור: