בזמנו הפנוי ד"ר יצחק טייב גולש בסנובורד במדרונות מושלגים – "זהו ספורט המחייב ריכוז גבוה, תנועה בלתי פוסקת להשגת שיווי משקל, מאפשר מהירויות גבוהות ותמרונים חדים, ובקיצור אקשן". הוא גם לא מוותר על צלילה – "היום כתחביב, ובעבר מקצוע כסטודנט שאהב להדריך צלילה באתרים שונים בעולם. זה כיף גדול לשקוע בשקט ושלווה במעמקים ולהרפות מעט מהקלחת. גם נגינה על פסנתר מצליחה לנתק אותי מהיומיום ומפעילה בי חושים אחרים, ואני אוהב לקרוא ספרי היסטוריה ובעיקר להבין לעומק תהליכים מורכבים כמו מלחמות, מאבקים ומהפכות".
עוד בעניין דומה
כשהוא לא גולש, צולל, קורא או מנגן בפסנתר ד"ר יצחק טייב, מנהל מרפאת מומחים ברפואת שיניים ב"הדסה הר הצופים", עסוק בעיקר באבחון ובטיפול במחלות חניכיים בחולים בסיכון, בטיפול בשתלים ובאוגמנטציית הסינוס המקסילרי, בגמילה מעישון ובניהול סיכונים.
"בראש מעייני עומדת המשימה היומיומית להעניק שירות רפואי מיטבי למטופלי בית החולים, לייעץ למחלקות האשפוז השונות, ואני שמח על האתגר של שילוב שירותי המרפאה בבית החולים, כולל בחדרי הניתוח (Hospital Dental Medicine), ורואה את המרכז הרפואי כמוביל את רופאי הקהילה ומכאן מקפיד על קיום לימודי המשך עבורם בהדסה הר הצופים. אני מעריך את הקשר הנדרש עם רופאים מתחומים שונים בבית החולים במקרים המורכבים, בונה ומפתח קשרים ושיתופי פעולה עם גופים אחרים כמו מכון חרוב, איגודים מקצועיים ועוד", הוא מסביר.
ד"ר טייב, בן 52, נשוי ואב לתאומות, מתגורר בשכונת בית הכרם בירושלים. הוא בוגר תואר DMD מ-1977 והתמחות ברפואת חניכיים (2002-1998) בפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה, כך שמאז הלימודים ועד היום נמצא כ-27 שנים ברציפות ב"הדסה". הוא משמש גם כיו"ר הוועדה לבית חולים נקי מעישון, נציג האיגוד הישראלי לרפואת חניכיים לפדרציה האירופאית (יו"ר האיגוד בשנת 2014), מנהל תכנית לימודי המשך ולשעבר חבר בוועד מחוז ירושלים של הר"ש (2010-2006).
"עישון הוא גורם סיכון משמעותי למחלות שונות ואת נזקיו הקשים אני רואה יום יום בחלל הפה ומכאן בא הדחף לבחון את האפשרות לבניית תכנית התערבות ראשונית לגמילת מאושפזים מעישון ולאחרונה גם תכניות לעובדי בית החולים הדסה בעצמם, לעורר מודעות בקרב העובדים ולאפשר להם להשתתף בתכניות שונות לגמילה מעישון", הוא מסביר.
מדוע בחרת בתחום זה?
"רפואת חניכיים הוא תחום מאתגר מאוד מבחינה קלינית, מביא לסיפוק עצום מהיכולת לשנות ולשפר את מראה החיוך והפנים, התפקוד, הביטחון העצמי, הדיבור ובריאות הפה של המטופלים. זהו תחום הקשור באופן הדוק עם תחומי מומחיות אחרים, משלב מכשור רפואי וטכנולוגיות מתקדמות ושימוש בחומרים ביולוגיים וסינתטיים ייחודיים. לשמחתי, גם מנהלי בית החולים הדסה שותפים לתמיכה וקידום התחום, ואנו חווים התפתחות משמעותית בטכנולוגיה ובהרחבת הידע ובשיתופי הפעולה שנרקמים מול גופים שונים".
ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים?
"במהלך ההתמחות נחשפתי לסיבוך ולכישלון של ניתוח במטופל מבוגר שדרש ליווי במשך כמה שבועות וניתוח חוזר, כולל אשפוז למספר ימים. האירוע הזה הבהיר לי שניתן וצריך ללמוד ולדעת לנהל סיבוכים וכשלונות כחלק בלתי נפרד מהמקצוע".
אם לא היית רופא?
"הייתי פסיכולוג. אני נמשך מאוד להבנת מנגנונים נפשיים ומניעים לפעולות ובמיוחד כיצד האישיות מתמרנת כדי להתמודד עם מצבים מורכבים".
מיהו המודל לחיקוי שלך, המאסטר?
"בתחום הניהול הייתי מוקף לשמחתי תמיד במדריכים יצירתיים ויוצאי דופן ואלה מלווים את דרכי עוד מקורס חובלים בחיל הים, דרך תקופת הפיקוד על מחלקה בספינת טילים ועד פיקוד על ספינת דבורה בשירות הסדיר ובמילואים.
"בתחום הרפואי נחשפתי למרצים ולמדריכים מעולים בפקולטה לאורך שנות ההכשרה הארוכות, ולמנהלי בתי חולים מוכשרים שאיתם עבדתי. אבל המשפיע ביותר הוא אבא שלי כדוגמה למסירות, חריצות, פיקחות, חוכמה ובעיקר להבנת האנשים הנדירה שלו".
מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?
"ראשית, יצירת קשר טוב, אמפתי ואותנטי עם המטופל - זהו מפתח חשוב ליצירת אמון והתמסרות וכדאי לזכור זאת גם בלהט העיסוקים הרבים. שנית, הקפדה על הפרטים הקטנים, החשיבות הגבוהה לערנות מרבית ולניהול סיכונים נכון".
לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?
"אני בעד לפתח ולקדם תרבות תחקירים והפקת לקחים מסיבוכים וכשלונות - ראו כדוגמה הפצת מסמכי 'כמעט וקרה' בצה"ל. שיתוף לקחים ומסקנות יאפשר שיפור בזיכרון הארגוני ובעקומת הלימוד כשהמטרה היא שמירה טובה יותר על המטופלים".