תאי מאסט

יעילות לתרופה חדשה במטופלים עם מאסטוציטוזיס מערכתית מתקדמת

מידוסטאורין (midostaurin), תרופה ניסיונית הפועלת במנגנון של עיכוב מספר פרוטאין-קיאנזות, הראתה שיעורי תגובה של כ-60% בניסוי ראשוני שהקיף כ-100 מטופלים עם מאסטוציטוזיס מערכתית מתקדמת

18.07.2016, 10:17
תא פיטום, Mast Cell (צילום: אילוסטרציה)

מאסטוציטוזיס (mastocytosis) הינה קבוצה של מחלות המטולוגיות נדירות, אשר באות לידי ביטוי בריבוי של תאי פיטום (mast cells) ברקמות שונות בגוף. ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization, WHO) מחלק את המחלה למספר תתי סוגים, כאשר מאסטוציטוזיס מערכתית מתקדמת (advanced systemic mastocytosis) מהווה כ-30% מסך הגידולים הללו, ובעלת פרוגנוזה רעה במיוחד. הטיפול כיום הוא תסמיני בעיקרו, לאחר שהכימותרפיות הקיימות בשוק לא הוכיחו יעילות מספקת עד כה.

תרופה חדשה בשם מידוסטאורין (midostaurin – PKC412) פועלת במנגון של עיכוב פרוטאין-קינאזות ממספר סוגים, ונחקרת בשנים האחרונות כאופציה לטיפול בממאירויות המטולוגיות שונות. מחקר חדש, שתוצאותיו התפרסמו באחרונה בכתב העת NEJM, מדווח על תוצאות הטיפול בתרופה בגידולים מתקדמים של תאי-מאסט.

המחקר, רטרוספקטיבי ופתוח סמיות, בדק משטר טיפול פומי במידוסטאורין במינון 100 מיליגרם פעמיים ביום, בקרב 116 מטופלים. בניתוח התוצאות הסופי לבדיקת יעילות התרופה נכללו 89 מהמטופלים, שהתאפיינו בנזק לאיברי מטרה. 16 מטופלים אובחנו עם מאסטוציטוזיס מערכתית מתקדמת, 57 עם מאסטוציטוזיס מערכתית המלווה ממאירות המטולוגית נוספת, ו-16 נוספים אובחנו עם הגידול החמור ביותר - לוקמיה של תאי-מאסט. התוצאה העיקרית שנבדקה היתה תגובה מיטבית לטיפול (best overall response).

שיעור התגובה הכללי (overall response, OR) היה 60% (95% רווח סמך 49% עד 70%). ב-45% מהמטופלים נצפתה תגובה משמעותית, שהוגדרה כרזולוציה מלאה של לפחות איבר אחד שניזוק מהמחלה. לא נמצא קשר בין שיעור התגובה לתת-סוג המחלה, נוכחות מוטציה בגן KIT או חשיפה לטיפול תרופתי קודם.

חציוני שיעורי התגובה המעבדתית, שנמדדו לפי נוכחות תאי מאסט או לפי טריפטאז (tryptase) בסרום, היו 59% ו-58%, בהתאמה. חציון שיעור ההישרדות הכללית היה 28.7 חודשים, וחציון ההישרדות ללא התקדמות המחלה היה 14.1 חודשים. מתוך אותם 16 מטופלים עם לוקמיה של תאי-מאסט, חציון שיעור ההישרדות הכללית היה 9.4 חודשים.

רעילות תרופתית שדרשה הפחתה במינון נצפתה ב-56% מהמטופלים, אולם בשליש מתוכם ניתן היה לבצע העלאה-מחדש בטיטור למעלה עד למינון ההתחלתי. תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו בחילה במידה מועטה, הקאות ושלשולים. תופעות לוואי המטולוגיות כגון נויטרופניה חדשה או בהחמרה (דרגה 3 או 4), אנמיה או תרומבוציטופניה, התרחשו ב-24%, 41% ו-29% מהמטופלים, בהתאמה. במרבית המקרים היה מדובר במטופלים עם ירידה קודמת באחת השורות.

החוקרים מסכמים, כי במחקר פתוח-סמיות זה, מידוסטאורין הראתה יעילות במטופלים עם מאסטוציטוזיס מערכתית מתקדמת, ובפרט בתת-הסוג הקטלני של לוקמיה של תאי מאסט. התרופה הראתה יכולת לשקם איברי מטרה שנפגעו, להקטנת הפגיעה בטחול ווהקטנת הנטל של תאי מאסט במח העצם.

ערך וכתב: ד"ר נתנאל אורנשטיין

מקור:
Gotlib, Jason, et al. "Efficacy and Safety of Midostaurin in Advanced Systemic Mastocytosis.”New England Journal of Medicine 374.26 (2016): 2530-2541.
Doi: 10.1056/NEJMoa1513098

נושאים קשורים:  תאי מאסט,  מאסטוציטוזיס,  לוקמיה,  מידוסטאורין,  PKC412,  סרטני דם,  ממאירות המטולוגית,  מחקרים
תגובות