מחקר זה בחן את היחס הדו-כיווני בין אפילפסיה לסכיזופרניה. החוקרים השתמשו בנתוני טיעונים שנתקבלו ממסד הנתונים של הביטוח הרפואי הלאומי של טייוואן כדי לבצע ניתוח קוהורט רטרוספקטיבי.
עוד בעניין דומה
ניתוח נתונים 1 הישווה 5,195 חולים עם סכיזופרניה מקרית (Incident Schizophrenia), שאובחנו בשנים 1999–2008 ל-20,776 מקרי ביקורת ללא מחלה, שנבחרו באקראי במהלך אותה תקופה, תוך התאמה לגיל ולמין. ניתוח נתונים 2 נקט באותה שיטה כדי להשוות 11,527 חולים שאך אובחנו כחולים באפילפסיה ל-46,032 מקרי ביקורת שנבחרו באקראי והותאמו מבחינת גיל ומין.
בסוף 2008, ניתוח נתונים 1 מדד את ההיארעות של אפילפסיה ואת הסיכון לפתח אפילפסיה וניתוח נתונים מס' 2 מדד את ההיארעות של סכיזופרניה ואת הסיכון לפתח סכיזופרניה.
בניתוח נתונים 1, ההיארעות לאפילפסיה הייתה גבוהה יותר בקוהורט הסכיזופרניה מאשר בקוהורט ללא סכיזופרניה (6.99 לעומת 1.19 ל-1,000 שנות אדם) עם יחס סיכון מתואם (aHR) של 5.88 (רווח בר-סמך של 95% 4.71–7.36) עבור חולי סכיזופרניה.
בניתוח נתונים 2, ההיארעות של סכיזופרניה הייתה גבוהה יותר בקוהורט האפילפסיה מאשר בקוהורט ההשוואה ללא אפילפסיה (3.53 לעומת 0.46 ל-1,000 שנות אדם) עם יחס סיכון מתואם (aHR) של 7.65 (רווח בר-סמך של 95% 6.04–9.69) עבור חולי אפילפסיה. ההשפעה של סכיזופרניה על אפילפסיה בהמשך הייתה גדולה יותר בנשים, אך הקשר בין אפילפסיה לעלייה בהיארעות סכיזופרניה היה בולט יותר בגברים.
החוקרים הסיקו כי נמצא קשר דו-כיווני חזק בין סכיזופרניה לאפילפסיה. ייתכן כי שני מצבים אלו חולקים גורמים משותפים. יידרשו מחקרים נוספים כדי לברר את המנגנון.
מקור: