הניהול המקובל של חום ביילוד (עד וכולל 28 יום) כולל בירור ספסיס מלא: תרביות שתן, דם ונוזל שידרה, ואשפוז לצורך התחלת טיפול אנטיביוטי אמפירי תוך-ורידי עד קבלת תוצאות תרבית. מחקר-חתך חדש נועד לבדוק עד כמה ההנחיות מבוצעות בחדרי מיון ילדים בארה"ב.
עוד בעניין דומה
2,253 מקרים של יילודים עם אבחנת חום נכללו במחקר. 16% מהם נבדקו במיון ושוחררו. 1,884 (84%) עברו הערכה ואושפזו לטיפול.
מרבית היילודים (66%) קיבלו הערכה וטיפול בהתאם להמלצות, אולם השונות היתה גדולה בין חדרי המיון השונים (39%-88%); 12% מהיילודים סבלו מתחלואה חמורה, לפי סדר השכיחות: זיהום בדרכי השתן, מנינגיטיס, אלח דם/ בקטרמיה, אבצס או צלוליטיס ודלקת ריאות.
מתוך הילדים שסבלו מתחלואה חמורה, 83% קיבלו הערכה וטיפול בהתאם להמלצות. מתוך החולים ששוחררו מהמיון, 3% (10 ילדים) חזרו למיון. 3 שוחררו שוב ו-7 אושפזו. החוקרים מציינים שסיבות השחרור של יילודים, על אף כתיבת האבחנה "חום", לא לגמרי ברורות. בחלק מהמקרים מדובר על חום שדווח באנמנזה אך לא נמדד.
החוקרים מסכמים, כי נמצאה שונות גדולה בניהול של יילודים עם חום בחדרי מיון בארה"ב. אחד מתוך 6 מקרים שוחרר מהמיון לאחר בדיקות כאלו ואחרות, עם או ללא אנטיביוטיקה. יילודים ששוחררו קיבלו הערכה וטיפול אנטיביוטי בסבירות נמוכה יותר מאלו שאושפזו. שיעורי התחלואה החמורה היו 12% ורובם קיבלו הערכה וטיפול בהתאם להמלצות. החוקרים מציינים, כי יש לבצע מחקרים נוספים על מנת להבין את הסיבות לשונות הגדולה בניהול של מקרי חום ביילוד בין חדרי מיון ילדים בארה"ב.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
