בריאות הכליות הפכה להיבט חשוב יותר ויותר של טיפול מקיף באי ספיקת לב. עם זאת, השכיחות של תוצאים רלוונטיים מבחינה קלינית באוכלוסיות אי ספיקת לב מודרניות עדיין לא נחקרה היטב. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Cardiology, ביקשו חוקרים לבחון את שיעורי היארעות של דיאליזה ושל פגיעה כלייתית חריפה (acute kidney injury, AKI) בקרב מקבלי תוכנית הביטוח מדיקר (Medicare) לאחר אשפוז בשל אי ספיקת לב.
עוד בעניין דומה
מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה העריך מבוגרים בני 65 ומעלה שאושפזו בשל אי ספיקת לב ב-372 אתרים כחלק מרישום GWTG-HFי(Get With The Guidelines-Heart Failure) בארצות הברית בין ה-1 בינואר 2014 ל-31 בדצמבר 2018. חולים מתחת לגיל 65 או שדרשו דיאליזה במהלך או לפני האשפוז לא נכללו במחקר. כמו כן, הנתונים נותחו מה-4 במאי 2021 עד ה-8 במרץ 2024. התוצא העיקרי היה התחלת דיאליזה באשפוז בתוך שנה לאחר האשפוז מאי ספיקת לב, והוא זוהה באמצעות קישור לנתוני התביעות של מדיקייר. בנוסף, הוערכו אשפוזים אחרים מכל סיבה ומסיבות ספציפיות. הקשר המותאם למשתנים בין קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR, estimated glomerular filtration rate) לבין תוצאים משנה לאחר השחרור נבדק באמצעות מודלים של רגרסיה מסוג הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס.
תוצאות המחקר הדגימו כי בסך הכל, בקרב 85,298 חולים שנכללו בניתוח (גיל ממוצע 80 (סטיית תקן 9) שנים; 53% נשים) מקטע הפליטה הממוצע של החדר השמאלי היה 47% (סטיית תקן 16%) וקצב הסינון הגלומרולרי המשוער הממוצע היה 53 (סטיית תקן 29) מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר. בנוסף, ל-54,010 חולים (63%) היה קצב סינון גלומרולרי משוער נמוך מ-60 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר. בשנה שלאחר האשפוז מאי ספיקת הלב, 6% התקדמו לדיאליזה, 7% התקדמו לדיאליזה או למחלת כליות סופנית, ו-7% אושפזו מחדש בשל פגיעה כלייתית חריפה. כמו כן, ההתרחשות של אירועי דיאליזה עלו בחדות עם הירידה בקצב הסינון הגלומרולרי המשוער בשחרור. בהשוואה לחולים עם קצב סינון גלומרולרי משוער של 60 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר או יותר, מטופלים עם קצב סינון של 45 עד 60 ושל פחות מ-30 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר היו בעלי שיעורים גבוהים יותר באופן מובהק של אשפוזים חוזרים לדיאליזה (45 עד <60: יחס סיכונים מותאם 2.16 [רווח בר-סמך 95%: 1.86-2.51]; <30: יחס סיכונים מותאם 28.46 [רווח בר-סמך 95%: 25.25-32.08]). יתר על כן, ירידה בקצב הסינון הגלומרולרי המשוער בשחרור (ירידה ב-10 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר) הייתה קשורה באופן עצמאי לשיעור גבוה יותר של אשפוזים חוזרים בשל דיאליזה (יחס סיכונים מותאם 2.23; רווח בר-סמך 95%: 2.24-2.44), דיאליזה או מחלת כליות סופנית (יחס סיכונים מותאם 2.34; רווח בר-סמך 95%: 2.24-2.44) ופגיעה כלייתית חריפה (יחס סיכונים מותאם 1.25; רווח בר-סמך 95%: 1.23-1.27), עם ממצאים דומים עבור תמותה מכל סיבה, אשפוז חוזר מכל סיבה ואשפוז חוזר מאי ספיקת לב. מקטע הפליטה של החדר השמאלי בתחילת המחקר לא שינה את הקשר מותאם המשתנים בין קצב הסינון הגלומרולרי המשוער בשחרור לבין התוצאים הכלייתיים.
במחקר זה, מבוגרים עם אי ספיקת לב היו בסיכון משמעותי לסיבוכים כלייתיים, כאשר לפי ההערכות 6% התקדמו לדיאליזה בשנה שלאחר האשפוז בשל אי ספיקת הלב. ממצאים אלו מדגישים את הצורך בגישות שירותי בריאות המתעדפות את הבריאות הכלייתית באוכלוסייה בסיכון גבוה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
