רופאים מזהירים: סכנה לתמותה בטרם עת בקרב החטופים בעזה

לשהות הממושכת בשבי החמאס יהיו השלכות פיזיות ונפשיות קשות. כך מלמד הניסיון עם החטופים הישראלים ששבו משבי החמאס בעזה וכן מחקרים בנושא משוחררים משבי המעידים על סיכון גבוה לתמותה בטרם עת, בעיות בריאות, פוסט טראומה, דיכאון וחרדה - סיכונים שגוברים ככל שגיל החטוף מבוגר יותר.

בכנס רפואי בינלאומי וירטואלי, שנערך אמש (א') ועסק באתגרים הבריאותיים בשבי ממושך במנהרות בעזה, דיברו רופאים שטיפלו בחטופים ששבו מעזה על מצבם הפיזי והנפשי של השבים.
בכנס צפו כ-400 רופאים מהעולם, מרביתם מארה"ב, אך גם מאירופה, קנדה, אוסטרליה, דרום אמריקה ואפריקה. הרופאים הישראלים שבו וקראו לעמיתיהם לעשות כל שביכולתם לסייע במאמצים ובהפעלת לחץ לשחרורם החטופים.

הכנס תקיים ביוזמת מטה משפחות החטופים ובשיתוף ההסתדרות הרפואית בישראל וההסתדרות הרפואית היהודית בארה״ב, וכלל ארבעה פאנלים: טראומה, רפואת ילדים, רפואה פנימית ובריאות הנפש.

ד"ר אמיר בלומנפלד, לשעבר ראש ענף טראומה ורפואה קרבית בחיל הרפואה, פתח בסקירה בנושא ההשלכות האפשריות על מצבם של החטופים שעדיין כלואים במנהרות החמאס בעזה. לדבריו, מחסור בויטמין די במנהרות החשוכות מתבטא בפגיעה בעצמות, במערכת החיסון ובהפרעה במערכת הצירקדית, הפרעות בשינה וחוסר איזון הורמונלי. בנוסף, יש סיכון לפגיעה במערכת החושים ובמערכת הנשימה ומבחינה נפשית ופסיכולוגית, הכליאה עלילה לגרום לחרדה, בדידות, דיכאון ולקלסטרופוביה. חוסר יכולת לנוע פוגע בחוזק השרירים, במערכת לב-דם ובבריאות הפיזית בכללותה. זאת, לצד החמרה במצבים קיימים אצל חלק מהחטופים.

מנהרה שהתגלתה בחאן יונס, בה הוחזקו חטופים. צילום: דובר צה"ל

ד"ר בלומנפלד דיבר גם על התנאים הפיזיים, ההיגיינה הלקויה, על העדר טיפול רפואי ותרופות, מחסור במים ומזון וציין כי החטופים נתונים לסיכונים רבים כולל טראומה, פגיעות מיניות, מחלות כרוניות והתעללות פיזית ונפשית.

פרופ' חגי לוין, ראש צוות בריאות במטה משפחות החטופים, יו"ר האיגוד הישראלי לבריאות הציבור, סיפר כי פגש חטופים שחזרו וכי "עדויות הניצולים ששוחררו חושפות מקרים קיצוניים של אלימות פסיכולוגית ופיזית, לרבות תקיפה מינית אכזרית (כולל נגד גברים), הטלת מומים, עינויים, הרעבה והתייבשות כפויה".

פרופ' לוין סיפר על הקמת מערך הרפואה במטה החטופים ועל המאמצים מול הצלב האדום לקבלת מידע על מצבם של החטופים ולהעביר אליהם תרופות. "לפחות שליש מבני הערובה הללו סובלים ממחלות כרוניות, כולל אדיסון, אסטמה, מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית, סוכרת, וזקוקים לתרופות קבועות. רבים אחרים נפצעו וזקוקים לטיפול. אחרים סובלים ממחלות הקשורות לתנאי השבי הקשים, הכוללים עינויים נפשיים, פיזיים ומיניים", אמר פרופ' לוין.

נילי מרגלית, אחות חדר מיון ילדים במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ומדריכה קלינית באוניברסיטת בן גוריון, שוחררה משבי החמאס לאחר 55 יום, שם טיפלה במספר חטופים שהיו כלואים עימה. בכנס סיפרה כי היה עליה לקבל החלטות קשות תחת תנאים קשים ועל הדילמה בהחלטה למי לתת תרופות. את הפצעים, סיפרה מרגלית, שטפו במים והשתמשו במעט התרופות שהיו ברשותם כדי למנוע זיהומים. "תהיתי כל הזמן אם אני משפרת את מצבם", אמרה. עוד תיארה מרגלית את המאמץ הקבוצתי להתמודד עם נפילות במצב הרוח ואת הניסיון לשמור על פעילות גופנית בקרב החטופים המבוגרים.

כשנשאלה איזו עצה היא יכולה לתת לצוותים המטפלים, אמרה כי המצב הנפשי והפיזי של המשוחררים יהיה גרוע הרבה יותר מזה שלה בגלל משך השהות הארוכה - 225 ימים, נכון לאתמול. היא אמרה כי ההחלטה לבודד את המשוחררים מהחברה ומאמצעי התקשורת ולעדכן אותם בהדרגה במצב ולא לחשוף אותם מיידית לחדשות היתה החלטה נכונה. לדבריה, על המטפלים להיות מוכנים לכל סוג של תסריט במצב החוזרים מהשבי.

בפאנל שעסק בטראומה תיאר ד"ר אייל חשביה, מ"מ מנהל יחידת הטראומה ב"איכילוב", את מצבן של שתי חטופות צעירות (19 ו-11) ששוחררו ואת הטיפול בהן. לשתיהן היו פציעות בקרסוליים אך רק אחת מהן טופלה. הן סבלו מזיהומים - אחת סבלה מזיהום מחיידק עמיד לאנטיביוטיקה והאחרת סבלה מזיהום פטרייתי על העור. שתיהן סבלו מהפרעות שינה, מטנטון ומירידה בשמיעה. הילדה סבלה מפגיעה בשרירים ובעצם וכן מטריכוטילומניה, שעזרה לה להתמודד עם הלחץ.

ד"ר נויה שילה, רופאה בכירה בבית החולים שיבא שבו טופלו 33 משוחררים, צוטטה הבוקר (ב') בכתבתה של מיטל יסעור בית אור בישראל היום ולדבריה, שניים מהחטופים שהגיעו ל"שיבא" עדיין מאושפזים. כשליש מהמשוחררים סבלו מקרישי דם כתוצאה מחוסר תנועה. "חלק מהחטופים שחזרו ראו את ביתם נשרף ואת יקיריהם נהרגים. בשבי סבלו מהתעללות פסיכולוגית, פיזית ומינית ומתנאים סניטריים קשים. הם איבדו בית וקהילה, איבדו את יקיריהם, ולעתים הבינו זאת כשהגיעו ארצה ולא ראו בחדר את אהוביהם".

ד"ר אמיר נוטמן, סגן מנהל בית החולים וולפסון, תיאר את הטיפול בבית החולים בעשר נשים בגילאי 29 עד 85. החטופות סבלו מ-10%-25% אובדן משקל גוף. מחציתן נפצעו בשבעה באוקטובר ועוד שלוש נפצעו בשבי. חמש אובחנו כסובלות מרעב (צריכה של פחות מ-50% מהצריכה המומלצת), שלוש סבלו מזיהומים. בחזרתן סבלו גם מחוסר איזון של בלוטת התריס, מבעיות שינה ומשלשול או עצירות.

הילד אוהד מונדר משוחרר משבי החמאס. "אמהות נתנו את המזון לילדים ואיבדו יותר משקל". צילום: רשתות ערביות

ד"ר רונית זיידנשטיין, ראש מחלקת רפואה פנימית א' בבית החולים שמיר-אסף הרופא, תיארה את הטיפול ב-24 עובדים זרים, 23 תאילנדים ופיליפיני אחד ששוחררו מהשבי, צעירים וללא מחלות נלוות כאשר נחטפו. הם הוחזקו ללא אור יום ולעתים ללא אור כלל כאשר חלקם הוחזקו בבידוד מוחלט, אזוקים חלק מהזמן וישנים על הרצפה ונענשו בשלילת מזון. התזונה שקיבלו היתה כמות קטנה של אורז וחומוס, פרוסת לחם, ללא מי שתייה, למעט בקבוק של חצי ליטר לשני אנשים וצריכה נמוכה במיוחד של חלבון.

העובדים הזרים ששוחררו היו בני 25 עד 42 ואיבדו בממוצע 13.4% ממשקל גופם. שני שלישים מהם סבלו מאובדן בינוני עד גבוה של מסת שריר. 14 מהם סבלו מרעב לפי קריטריון של הערכת תזונה.

אחד המשוחררים, בן 30, נפצע קשה בחטיפתו והיה במשך ארבעה ימים מחוסר הכרה. בחזרתו אובחן עם שברים בגולגולת. הוא סבל מחתכים, שאת אחד מהם, באצבע, תפר לעצמו. "הוא שקל 75 ק"ג לפני השבי ושקל 55 ק"ג בהגעה. הוא איבד כ-25% ממשקלו, זה אובדן משקל קיצוני", סיפרה ד"ר זידנשטיין.

ד"ר נעה אליקים, מומחית למחלות זיהומיות, תיארה את הטיפול בבית החולים שניידר ב-19 ילדים ושבע נשים, אמהות או סבתות, ואת אובדן המשקל הגבוה יותר אצל הנשים. "אמהות נתנו את המזון לילדים ואיבדו יותר משקל. התפריט התבסס בעיקר על לחם, ללא שומן חלבון או ירקות". בין המצבים הרפואיים שתיארה היו טראומה, שברים וחתכים, עצירות קשה או שלשול. היגיינה לקויה גרמה לכינים בראש ובריסים שהיה קשה להיפטר מהן, כמו גם נשיכות חרקים וזיהומים כמו סלמונלה, שיגלה, כולרה וטיפוס.