בזמן ההתמחות, מורי ורבי פרופ' בר זיו, רדיולוג בעל שם עולמי, התריע בפנינו שיש שלוש החמצות של פתולוגיות שהרדיולוג עלול לפספס: טעויות של העין, טעויות של הראש וטעויות של ההכרה. את השתיים הראשונות קל לתקן, אך השלישית היא הקשה יותר כי היא שייכת כבר למחוזות של הנפש.
הפספוסים של העין אלה כל הממצאים החריגים שלא הקדשת אליהם מספיק תשומת לב. אתה מחפש ב-CT סיבה לכאבים בבטן ימנית תחתונה ותוך כדי מפספס את הקשרית הסרטנית בריאה; אתה עסוק בלאפיין את הזיהום בריאה בעוד הקריש הסמוך בעורקי הריאה נותר מחוץ לשדה הראייה שלך. כמו בניסוי המפורסם, הגורילה עוברת כשאתה עסוק בכלל בילדים שמשחקים בכדור. הטעויות מהסוג הזה הן השכיחות ביותר ומקורן בעיקר ברשלנות ובעצלנות. הן גם הטעויות שהכי קל לעבוד עליהן ובקרוב הן יהיו הראשונות שתוכנות ה- AIיוכלו למנוע.
הפספוסים של הראש יותר מורכבים. אתה רואה את הפתולוגיה, אתה אפילו יודע לתאר אותה. הקדשת תשומת לב, אבל בגלל שלא למדת מספיק, אתה לא מזהה אותה כפתולוגיה. כאן נכללים לדוגמה מומים מולדים של כלי דם במוח שבכלל לא ידעת שהם קיימים, הסתיידויות לאורך הפין שלא עודכנת שיכולות לנבא סוכרת, או קרומים עדינים בכליות שהיית אמור לדעת שצריך לעקוב אחריהם. לפעמים הבורות כל כך גדולה שאתה אפילו לא רואה את הפתולוגיה. הילידים שעמדו על החוף ראו, נוירולוגית, את האוניות של קולומבוס אבל לא הבחינו בהן משום שהאובייקט הזה – אוניה – לא היה מקוטלג אצלם במוח כישות. גם את הטעויות האלו אפשר לתקן והן אכן שכיחות יותר אצל מתמחים ומומחים צעירים ועם הזמן הרדיולוגים מתמקצעים ובכך מונעים אותן.
את הטעות מהסוג השלישי כמעט אי אפשר למנוע. היא הורטיגו של הרדיולוגים. אתה רואה את הממצא החריג, המוח מכיר ויודע מהו, אבל ההכרה שבויה בכשל אדיר. במבחני הגמר ברדיולוגיה הייתי צריך לתאר מול שני רופאים בכירים מה לא בסדר בצילום הבטן לפני. אללי. הצילום נראה תקין לגמרי. גוגל תמונות של צילום בטן רגיל. התקרבתי לתמונה, עברתי פיקסל-פיקסל וכלום, נאדה. חשבתי, אולי שמו פה במקרה תמונה תקינה לראות אם יש לי מספיק ביטחון לקבוע שאין כאן פתולוגיה? בקול רועד אמרתי להם שהצילום תקין. הם הנהנו עם פני פוקר ומיד רשמו שניהם בו זמנית על הנייר שהיה מולם.
לא עברתי את המבחן המסכם. האבחנה בדיעבד: חסימת מוצא הקיבה. מסתבר שהקיבה היתה גדולה. לא גדולה - ענקית. למעשה, כל מה שראיתי היה קיבה. לא היה מה לחפש פתולוגיה כי הצילום כולו היה פתולוגי. כל שדה הראייה שלי היה שבוי של אותה חסימת קיבה. זה היה ברור מדי. טוטאלי מדי. לא היתה לי נקודה ארכימדית חיצונית עליה יכולתי להישען בכדי לראות עד כמה ההכרה שלי תעתעה בי.
בשבעה המתמשכת של חודש אוקטובר כל הפתולוגיה היתה לנו מול העיניים: לאורך כל ספטמבר ניתחנו מכל כיוון אפשרי את הקונספציה הכושלת ואת ההפתעה של מלחמת יום כיפור, במלאת יובל לפריצתה. הכתובת של ממשל רקוב ואיום בטחוני ממשי היתה על הקיר
בסרט "ארבינקא" של אפרים קישון, השוטר אזולאי מולך שולל לטעות מהסוג השלישי. שלישיית הגשש מבצעים שוד מלא. הם נראים כמו גנבים, מצוידים עם כלי הפריצה של גנבים ומוציאים מהכספת שטרות אמיתיים שגנבים אוהבים. בגלל שהפשע כל כך ברור ומול העיניים, אזולאי כבר מעדיף לקבל את הגירסה של ארבינקא שמדובר רק בסרט על שוד. זאת מפת אשליה עם קנה מידה של 1:1.
פספוס מהסוג השלישי הוא הכי מסוכן כיוון שאין דרך לצמצם אותו. הוא משתלט על ההכרה שלך. אתה שבוי שלו. הדרך היחידה להימנע ממנו היא להחליף דיסקט. להפוך לאדם אחר.
בשבעה המתמשכת של חודש אוקטובר כל הפתולוגיה היתה לנו מול העיניים: לאורך כל ספטמבר ניתחנו מכל כיוון אפשרי את הקונספציה הכושלת ואת ההפתעה של מלחמת יום כיפור, במלאת יובל לפריצתה. הכתובת של ממשל רקוב ואיום בטחוני ממשי היתה על הקיר בגודל של קיבה ענקית. ראשי מערכות הביטחון דפקו על כל דלת אפשרית להזהיר ולהרתיע. וכמובן, בסמליות מטרידה, מרחץ הדמים התרחש בדיוק מופתי 50 שנה לאחר הטרגדיה ההיא.
האשליה של 1:1 כל כך חזקה שהעבר פולש להווה וכבר לא ברור לנו איפה אנחנו על ציר הזמן – לפני 7 באוקטובר או אחרי הספירה? האם הכותרת "מחדל23" היא מלפני שבוע או מאולפן שישי מחודש אוגוסט? הצופרים שתקו עכשיו או לפני 50 שנה? היוטיוב הזה של האלוף בריק, הוא מלפני יומיים או מלפני שלושה חודשים? האזעקות עכשיו אמיתיות או מוקלטות? ממתי השידור החוזר? מלפני שעה? מלפני שנתיים? מ-73'? יש סיכוי שביבי גר ברחוב ששמו עזה או שאני מדמיין את זה?
בעתיד הלא רחוק נשאל את עצמנו איך בערב שמחת תורה התשפ"ד, עשרה מיליון ישראלים רקדו וחגגו עד אור הבוקר, מי בגופיות ומי עם ספרי תורה, והחמיצו את הפתולוגיה הענקית שמתרחשת ממ
הכותב הוא מנהל יחידת הדמיה משולבת בבית החולים "שערי צדק", כעת במילואים בתאג"ד 252
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
