בשל חוסר הוודאות לגבי התועלת הטיפולית שיש לרמדסביר במתן תוך-ורידי עבור חולים עם COVID-19 ישנו חוסר אחידות בקווים המנחים לטיפול בקורונה.
עוד בעניין דומה
במחקר פרמקוקינטי אקראי-מבוקר ואדפטיבי שבוצע במספר רב של מרכזים רפואיים נכללו מטופלים בגירים ללא גורמי סיכון בשלב מוקדם של מחלת קורונה תסמינית. הנבדקים הוקצו אקראית לאחד משמונה זרועות טיפוליות הכוללות ביניהן טיפול תוך-ורידי עם רמדסיביר (מנת העמסה של 200 מ"ג ולאחר מכן 100 מ"ג אחת ליום למשך חמישה ימים) או זרוע ללא טיפול כלל. התוצא העיקרי שנבדק כלל קצב פינוי הנגיף (הוערך בעזרת מודל לניארי שבחן את צפיפות הנגיף בתדירות יומית עם מעריך של log10) שנבדק בשתי דגימות לוע מתוזמנות, באוכלוסיית intention-to-treat מתוקננת (modified Intention-to-Treat - mITT).
בשתי זרועות הטיפול נכללו 131 נבדקים (רמדסיביר: n=67, ללא טיפול תרופתי: n=64), וקצב הפינוי הנגיפי הוערך בעזרת מספר חציוני של 18 דגימות לכל מטופל (סך הכל 2,356 בדיקות PCR כמותניות [qualitative Polymerase Chain Reaction- qPCR]). תוצאות המחקר הדגימו כי על פי מודל לניארי, רמדסיביר האיץ את קצב הפינוי המשוער של נגיפי SARS-CoV-2י(Severe Acute Respiratory Syndrome Coronavirus 2) ב-42% (רווח בר-סמך של 95%, 18-73) בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת.
מסקנת החוקרים הייתה כי טיפול תוך ורידי עם רמדסיביר מאיץ את קצב הפינוי הנגיפי בקורונה תסמינית מוקדמת. הערכה פרמקומטרית של הטיפול התרופתי, בעזרת השיטות המתוארות, יכולה לקבוע במהירות וביעילות את היעילות הקלינית של הטיפול in vivo.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות