במחקר שהתפרסם בכתב העת New England Journal of Medicine מחקרים אקראיים שבחנו את התועלת של טיפול עם משלב של ונטוקלקס ונוגדנים כנגד CD20 כטיפול קו-ראשון במטופלים מתאימים (דהיינו מטופלים עם מיעוט תחלואה נלווית) עם CLLי(Chronic Lymphocytic Leukemia) מתקדם לוקים בחסר.
עוד בעניין דומה
במחקר פאזה 3 עם תווית פתוחה החוקרים הקצו אקראית מטופלים עם CLL ללא הפרעה ב-TP53, ביחס של 1:1:1:1, לקבלת שישה סבבים של כימותרפיה משולבת טיפול חיסוני (פלודרבין, ציקלופוספמיד וריטוקסימאב או בנדמוסטין וריטוקסימאב) או 12 סבבים של ונטוקלקס-ריטוקסימאב, ונטוקלקס-אובינוטוזומאב או ונטוקלקס-אובינוטוזומאב-איברוטיניב. הייתה אפשרות להפסיק את הטיפול עם איברוטינאב לאחר שתי בדיקות רצופות בהם לא נמצאה מחלה שאריתית. התוצאים העיקריים כללו מחלה שאריתית לא מדידה (רגישות של 4-10> [דהיינו פחות מתא CLL אחד מתוך 10,000 לויקוציטים]) בדם פריפרי כפי שהוערך בעזרת ציטומטריית זרימה כעבור 15 חודשים ושרידות ללא התקדמות.
במחקר נכללו 926 נבדקים שעברו הקצאה אקראית לאחד מארבעה משטרי הטיפול (229 לטיפול כימותרפי וחיסוני, 237 למשלב ונטוקלקס-ריטוקסימאב, 229 למשלב ונטוקלקס-אובינוטוזומאב ו-231 למשלב הטיפול עם ונטוקלקס-אובינוטוזומאב-איברוטיניב). תוצאות המחקר הדגימו כי כעבור 15 חודשים שיעור הנדבקים עם מחלה שאריתית בלתי מדידה היה גבוה באופן מובהק בקבוצות הטיפול עם ונטוקלקס-אובינוטוזומאב (86.5%, רווח בר-סמך של 97.5%, 80.6-91.1) ובקבוצת הטיפול עם ונטוקלקס-אובינוטוזומאב-איברוטיניב (92.2%, רווח בר-סמך של 97.5%, 87.3-95.7) בהשוואה לקבוצת הטיפול הכימותרפי והחיסוני (52%, רווח בר-סמך של 97.5%, 44.4-59.5%; p<0.001 עבור שתי ההשוואות), אך לא בקבוצת הטיפול עם ונטוקלקס-ריטוקסימאב (57%, רווח בר-סמך של 97.5%, 49.5-64.2; p=0.32). שיעורי שרידות ללא התקדמות לשלוש שנים עמדו על 90.5% בקבוצת הטיפול עם ונטוקלקס-אובינוטוזומאב-איברוטיניב לעומת 75.5% בקבוצת הטיפול עם כימותרפיה וטיפול חיסוני (יחס סיכונים להתקדמות המחלה או מוות של 0.32, רווח בר-סמך של 97.5%, 0.19-0.54; p<0.001). שרידות ללא התקדמות המחלה כעבור שלוש שנים היה גבוה בקבוצת הטיפול עם ונטוקלקס-אובינוטוזומאב (87.7%, יחס סיכונים להתקדמות המחלה או מוות של 0.42, רווח בר-סמך של 97.5%, 0.26-0.68; p<0.001) אך לא בקבוצה שטופלה עם ונטוקלקס-ריטוקסימאב (80.8%, יחס סיכונים של 0.79, רווח בר-סמך של 97.5%, 0.53-1.18; p=0.18). זיהומים בדרגה 3 או 4 היו שכיחים יותר בקבוצות הטיפול עם כימותרפיה וטיפול חיסוני (18.5%) או ונטוקלקס-אובינוטוזומאב-איברוטיניב (21.2%) בהשוואה לקבוצות הטיפול עם ונטוקלקס-ריטוקסימאב (10.5%) או ונטוקלקס-אובינוטוזומאב (13.2%).
מסקנת החוקרים הייתה כי משלב הטיפול עם ונטוקלקס-אובינוטוזומאב עם או ללא איברוטיניב הינו טיפול קו-ראשון מועדף על פני טיפול עם כימותרפיה וטיפול חיסוני עבור מטופלים מתאימים עם CLL.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
