ארטריליזציה דרך צנתור בחולים עם איסכמיה כרונית של הגפה

אפשרויות של רה-וסקולריזציה אינן אפשריות בקרב כ-20% מהחולים עם איסכמיה כרונית המאיימת על גפה (Chronic Limb-Threatening Ischemia), מה שמוביל לבסוף לביצוע קטיעה בגובה של מעל הקרסול. ארטריליזציה דרך צנתור (Transcatheter Arterialization) של הוורידים העמוקים היא גישה מלעורית, אשר במהלכה מייצרים חיבור עורק לווריד על מנת להעביר דם מחומצן אל כף הרגל האיסכמית באמצעות מערכת הוורידים לצורך מניעת קטיעה.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי, single-group, ורב-מרכזי, על מנת להעריך כיצד ארטריליזציה דרך צנתור של הוורידים העמוקים משפיעה על חולים הסובלים מכיבים שאינם נרפאים אשר אין להם אפשרויות טיפול ניתוחיות או אנדווסקולריות.

התוצא הראשוני המרוכב של המחקר היה שיעור השרידות ללא קטיעה (מוגדרת כמצב ללא קטיעה בגובה שמעל הקרסול, או תמותה מכל סיבה) לאחר 6 חודשים מההליך, בהשוואה ליעד ביצוע של 54%. תוצאים שניוניים כללו הצלת הגפה (limb salvage), ריפוי הפצעים, וכן הצלחה טכנית של ההליך.

לצורך המחקר נאספו 105 חולים אשר סבלו מאיסכמיה כרונית המאיימת על גפה. גילם החציוני של החולים היה 70 שנים (טווח בין-רבעוני, 38 עד 89), 33 (31.4%) היו נשים, ו-45 (42.8%) היו שחורים, היספנים או לטינים במוצאים. הליך הארטריליזציה דרך צנתור של הוורידים העמוקים בוצע בהצלחה ב-104 חולים (99.0%). לאחר 6 חודשים, שרידות ללא קטיעה נצפתה בקרב 66.1% מהחולים.

אנליזה בייסיאנית הדגימה כי ההסתברות הפוסטריורית (posterior probability) לשרידות ללא קטיעה לאחר 6 חודשים שתעבור את יעד הביצועים של 54% הייתה 0.993, והיא חרגה מהסף שנקבע מראש אשר עמד על 0.977. תוצא ההצלה של גפה (הימנעות מקטיעה מעל הקרסול) הושג בקרב 67 חולים (76.0% לפי אנליזת קפלן-מאייר). כמו כן, נמצא כי ב-16 מתוך 63 חולים (25%) היה ריפוי מלא של הפצעים, וב-32 מתוך 63 חולים (51%) הפצעים היו בתהליך של ריפוי. לא דווחו תופעות לוואי בלתי צפויות הקשורות למכשיר (device-related adverse events).

החוקרים מסכמים כי ארטריליזציה דרך צנתור של הוורידים העמוקים מהווה הליך בטוח, הניתן לביצוע בהצלחה בחולים עם איסכמיה כרונית המאיימת על גפה אשר אין להם אפשרויות טיפול כירורגיות או אנדווסקולריות קונבנציונליות.

מקור:

March 30, 2023 N Engl J Med 2023; 388:1171-1180 DOI: 10.1056/NEJMoa2212754