במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Rheumatology', מטרת החוקרים הייתה לקבוע את שיעורי השרידות לטווח הארוך (20 שנים) בחולי RA אשר נרשמו ל-Australian Rheumatology Association Database (ARAD).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו את נתוניהם של חולי RA שאובחנו משנת 1995 ואילך, אשר נרשמו ל-ARAD והסכימו לקישור הנתונים. נתוני התמותה הושגו באמצעות קישור ל-Australian National Death Index. התוצאות הושוו עם גיל, מגדר ושנת קלנדרית בהתאמה לשיעורי התמותה של האוכלוסייה האוסטרלית.
אנליזת החוקרים כללה גם את יחס התמותה הסטנדרטי (SMR) ומודלים לשרידות יחסית. זמן שרידות ממוצע מוגבל (RMST: Restricted mean survival time) לאחר 20 שנים חושב כמדד לאיבוד חיים. כמו כן, החוקרים העריכו את ה-Cause-specific SMRsי(CS-SMRs) לצורך סיווג סיבת המוות לפי ה-ICD-10.
במסגרת האנליזה נכללו בסך הכל 1,895 חולי RA, כאשר 74% נשים מתוכם. חציון גילם של המשתתפים בתחילת המחקר עמד על 50 שנים (טווח בין רבעוני 41-58), ונרשמו 204 מקרי מוות. לא נצפתה עלייה בתמותה במהלך 10 השנים הראשונות של המעקב, אך לאחר 20 שנים ה-SMR היה 1.49 (רווח בר-סמך של 95% 1.30,1.71) וההישרדות היחסית הייתה 94% (רווח בר-סמך של 95% 91, 97). ההפרש בין ה-RMST שנצפה (18.41 שנים) והצפוי (18.68 שנים) היה 4 חודשים.
מצבים נשימתיים היוו סיבת מוות חשובה בקרב חולי RA, וכללו בעיקר דלקת ריאות (CS-SMR 5.2, רווח בר-סמך של 95% 2.3, 10.3) ומחלת ריאות אינטרסטיציאלית (CS-SMR 7.6, רווח בר-סמך של 95% 3.0, 14.7). עם זאת, מחלת לב כלילית (CS-SMR 0.82, רווח בר-סמך של 95% 0.42, 1.4) וממאירויות (CS-SMR 1.2 (0.89, 1.5)) לא נמצאו כסיבת מוות חשובה.
לסיכום, נמצא כי חולי RA מראים סיכון מצטבר מוגבר מעט לתמותה לאחר מעקב של 20 שנים. כמו כן, עולה כי ייתכן ומחלות בדרכי הנשימה החליפו את מקומן של מחלות קרדיווסקולריות כגורם העיקרי לפערי התמותה בקבוצה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
