ההתעוררות של רופאים.ות למאבק אזרחי, בעד הדמוקרטיה ונגד ההפיכה המשטרית, ראויה לשבח. אמת, חירות ונקיון כפיים ברוח מגילת העצמאות הם ערכים שראוי שניאבק למענם. מאז ומתמיד היו הרופאים חלוצים בחזית של מאבקים ומחאות אזרחיות ברחבי העולם, הן משום שזה מקצוע שמושך אנשים עם אמפטיה ואכפתיות והן מתוקף אחריותנו ותפקידנו בחברה.
מתוך האוניברסליות של הערכים שבשמם המאבק מתקיים ברור שהחירות היא לכל אדם, ואינה ניתנת להפרדה: ללהט"ב, לערבי, לאתיופי, לפליט ולמי שבחרה לא להתחסן לקורונה. ואכן, מחמם את הלב שרופאים לוקחים חלק בפעילויות למען זכויות אדם במובן הרחב.
אלא שבשלוש השנים האחרונות נפל דבר בעולם ובישראל. חירויות יסוד נשללו באופן דרקוני דווקא במשבר בריאותי, וזאת באצטלה של מצב חירום: הופעלו סגרים, בידודים, איכונים, חובת בדיקה רפואית, עטיית מסיכות והפרדה של מחוסנים מלא מחוסנים. הנתונים והספרות העדכנית מראים שלהגבלות הללו אין ולא היתה יעילות בהפחתת התחלואה. אדרבא, נזקיהם לבריאות הגוף והנפש, לכלכלה, לחינוך ולחברה מורגשים עד היום.
ההגבלות, ולא הנגיף, היו למפץ עולמי שגורם אי יציבות כלכלית ופוליטית. ההגבלות שהוטלו על חופש התנועה, העיסוק והלימודים לא עמדו במבחנים אתיים של אפקטיביות, הכרחיות ומידתיות. הפטרנליזם הרפואי חזר ובגדול: "נפתח ונסגור כמו אקורדיון", כדבריו האומללים וחסרי הבסיס המקצועי של יועץ. כפייה בפועל של החיסון על כלל האוכלוסיה, גם על מי שאינם בסיכון, היתה לכאורה ניסוי רפואי בלי ההסכמה מדעת והבקרה המתחייבת. משרד הבריאות מתעלם עד היום מתופעות הלוואי הקשות של החיסון.
עבדנו קשה כדי להציל חיים, אבל בשתיקתנו היינו שותפים לפגיעה חסרת הצדקה מקצועית בחירויות אזרח וזכויות החולה, כאשר הממשלה עשתה שימוש נואל ברפואה להפעיל משטר אוטוריטרי
יש לומר את הדברים נכוחה: כשכל זה התרחש, אנו הרופאים עמדנו מנגד. עבדנו קשה כדי להציל חיים, אבל בשתיקתנו היינו שותפים לפגיעה חסרת הצדקה מקצועית בחירויות אזרח וזכויות החולה, כאשר הממשלה עשתה שימוש נואל ברפואה להפעיל משטר אוטוריטרי. אנו עצמנו עברנו שטיפת מוח ממוסדת מטעם משרד הבריאות, והוטעינו להאמין שכל זה היה נחוץ. ויתרנו על שיקול הדעת הקליני שלנו והתמכרנו להנחיות ביורוקרטיות וחסרות הגיון רפואי של אנשי בריאות הציבור. השלמנו ואף תמכנו בתו הירוק, שמנע ממיליון אנשים תנועה ולימודים וזאת בשעה שהיה ברור שהחיסון אינו מונע הידבקות. המון האנשים האלה נמצאים גם היום בפוסט טראומה, ועבורם האמון ברפואה התערער מאוד.
צריך לחזור ולקרוא את הספרות הרפואית במקור, ולא מתוך מצגות צבעוניות של משרד הבריאות וחברות התרופות, כדי לדעת את העובדות כהווייתן. קריאת פרק ה"שיטות" עשויה להבהיר לנו את ההטיה והמגמתיות במחקרים בשנות הקורונה.
שתקנו כאשר באמתלה של מצב חירום, שבפועל לא היה ולא נברא, נחקקו חוק הסמכויות ותקנות חירום אשר הפקיעו מהכנסת את הפיקוח על החלטות הממשלה, ובפועל ביטלו כבר בשנת 2020 את הפרדת הרשויות.
השתתפתי במספר ישיבות של ועדות הכנסת בתקופת הקורונה. כבר אז, כפי שמתרחש בוועדות הכנסת היום, לא התקיים דיון אמיתי: דעות אחרות הושתקו והכנסת היתה לחותמת גומי של הממשלה. אפילו בחודש שעבר שתקנו כשהכנסת האריכה בשנה נוספת, מתחת לרדאר, את חוק הסמכויות, כאשר הקורונה כבר מזמן מאחורינו וברור שאינה אלא עוד נגיף נשימתי מני רבים.
בימים אלה אני וחברי למועצת החירום הציבורית לקורונה הגשנו עתירה לבג"ץ נגד חובת חיסון קורונה לתלמידי ועובדי רפואה ומקצועות הבריאות, שעוגנה רק לאחרונה בחוזר מנכ"ל. מדוע יש צורך בחיסון עתיר תופעות לוואי שאינו מונע הידבקות לצעירים שאינם בסיכון מקורונה? סטודנטים רבים נאלצו, למרבה הצער, להפסיק את לימודיהם עקב הכפייה הזו, ומערכת הבריאות מאבדת מועמדות מוכשרות לעבודה. הייתי רוצה בג"ץ חזק ולא מורתע שיעניק סעד לאזרחים.
האוטוקרטיה בה אנו נאבקים היום צמחה לאחר תקופה שבה הממשלה עשתה שימוש לא ראוי ברפואה להצר חירויות יסוד, בעידוד ותמיכה של הממסד הרפואי. הפיל הזה שבחדר אינו יכול עוד לזכות מאיתנו להתעלמות ולהכחשה. לציבור מגיעה הכרה בסבלו והגיע הזמן להודות בחלקנו בו.
בעוד אנחנו נאבקים בהפיכה המשטרית בשמם של ערכים נעלים, חשוב להכיר בכך שהפרופסיה שלנו סבלה מכשל אתי ומקצועי חמור. אולי מתוך ההתעוררות העכשווית לפעולה למען החברה, עשויה לצמוח מודעות גם פנימה וגם החוצה להקשר הרחב
הדיסוננס הקוגניטיבי שלנו מקשה עלינו עד מאוד להפנים שבמעשינו או במחדלינו נהגנו שלא בהתאם לציווי הראשון של הרפואה: "קודם כל לא להזיק", גם אם היה הדבר מכוונות טובות.
בעוד אנחנו נאבקים בהפיכה המשטרית בשמם של ערכים נעלים, חשוב להכיר בכך שהפרופסיה שלנו סבלה מכשל אתי ומקצועי חמור. אולי מתוך ההתעוררות העכשווית לפעולה למען החברה בה אנו חיים עשויה לצמוח מודעות גם פנימה וגם החוצה להקשר הרחב. להתבוננות מפוכחת במראה יש ערך רב, ומתוך חמלה למטופלים שלנו וגם לעצמנו עשוי לבוא ריפוי הנחוץ מאוד לחברה, למערכת היחסים המקודשת בינינו לבין המטופלים ולשיקום אמון הציבור במערכת הבריאות והחוסן הציבורי. ההתעוררות של הדור הצעיר מחזקת את התקווה להחזיר את הרפואה ואת השלטון ויחסו עם הציבור לדרך של איזון, מקצועיות ואנושיות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
