תחלואה קרדיווסקולרית (CVD) מהווה את הגורם המוביל לתמותה בקרב מטופלים עם סוכרת מסוג 1 (T1DM), ועל כן קיים צורך חיוני בניהול הסיכונים הקרדיווסקולריים בקבוצת מטופלים זו. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular and metabolic risk', החוקרים תיארו את ניהול פרופיל השומנים ולחץ הדם בקרב חולי T1DM, וזאת על סמך שלושה קווים מנחים שונים.
עוד בעניין דומה
לצורך המחקר נאספו מטופלים בני 18 ומעלה המאובחנים עם T1DM, אשר טופלו עם אינסולין במשך שנה לכל הפחות, וביקרו ב-Diabeter או במרכז הרפואי האוניברסיטאי של חרונינגן, הולנד, בין ה-1 בינואר 2018 ל-31 בדצמבר 2018. ניהול פרופיל השומנים ולחץ הדם הוערך על סמך הקווים המנחים של American Diabetes Associationי(ADA) ו- National Institute for Health and Care Excellenceי(NICE). החוקרים בדקו את ההתאמה בין תרופות מומלצות להורדת שומנים בדם (LLM) או להורדת לחץ הדם (AHM) לפי הקווים המנחים וקבוצות הגיל לפי עשור. כמו כן, נעשתה הערכה של השגת היעדים הטיפוליים עבור אותן תרופות שנרשמו.
במסגרת המחקר השתתפו בסך הכל 1,855 מטופלים עם T1DM. תרופות LLM ו-AHM נרשמו ל-19% ול-17% מהמשתתפים, בהתאמה. בקרב מטופלים להם מומלץ לקבל טיפול עם LLM, הוא נרשם ל-22%-46% לפי המלצות הקווים המנחים של Dutch,יADA או NICE. למטופלים להם מומלץ על קבלת AHM, הטיפול נרשם בשיעור של 52%-75%. המרשם התרופתי המומלץ וזה שניתן בפועל של LLM ו-AHM עלה עם הגיל במסגרת שלושת הקווים המנחים. נמצאה אי התאמה גבוהה יותר בין ההמלצות הטיפוליות ובין אלו שנרשמו בקרב מטופלים צעירים, בהשוואה לקבוצות הגיל המבוגרות יותר. יעדי הליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה הושגו בקרב 50% (ללא CVD) ו-31% (עם CVD) מהמטופלים להם נרשם טיפול עם LLM. יעד לחץ הדם הושג על ידי 46% מהמטופלים להם נרשמו AHM.
לסיכום, מסקנות החוקרים מצביעות על כך שקיים תת-טיפול בפרופיל השומנים ובלחץ הדם בהתאם להמלצות ההנחיות, אשר ניכר במיוחד בקבוצות הגיל הצעירות יותר. מרבית המטופלים להם נרשמו טיפולים תרופתיים אינם מגיעים ליעדים הטיפוליים, וזאת אף על פי שקיים שוני בהמלצות הקווים המנחים. החוקרים מציינים כי קיים צורך לבדוק את הגורמים המשפיעים על תת-הטיפול בניהול השומנים ולחץ הדם בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 1.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
