במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Annals of Rheumatic Diseases', מטרת החוקרים הייתה להעריך את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים חמורים (MACEs: major adverse cardiovascular events) ולאירועים תרומבואמבוליים ורידיים (VTEs: venous thromboembolism events) באוכלוסייה גדולה של חולי דלקת מפרקים שגרונית במתאר עולם אמיתי, אשר החלו טיפול עם מעכבי JAK (טופסיטיניב ובריסיטיניב), בהשוואה לטיפול עם אדלימומאב.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה מתוך מערכת נתוני הבריאות הלאומית בצרפת. במחקר נכללו כל החולים בדלקת מפרקים שגרונית אשר קיבלו את המנה הראשונה של מעכבי JAK או של אדלימומאב בתקופה בין ה-1 ביולי 2017 ל-31 במאי 2021. קבוצת החשיפה החלה טיפול עם מעכבי JAK, והקבוצה ללא חשיפה החלה טיפול עם אדלימומאב. התוצא הראשוני של המחקר היה היארעות של MACE או של VTE. יחס הסיכונים המשוקלל נאמד עם ההסתברות ההפוכה של שיטת שקלול הטיפול, על מנת להתחשב במערפלנים בעקבות מתן מקביל של מתוטרקסט, כמשתנה הנמדד בכל נקודת זמן (time-varying variable)
במסגרת המחקר נאספו בסך הכל 15,835 מטופלים, מתוכם 8,481 ו-7,354 בקבוצות החשיפה וללא חשיפה (גיל ממוצע 59.3 ו-55.3 שנים, מתוכם נשים ב- 78.3% וב-71.2%, בהתאמה). במהלך תקופת המעקב אירעו 54 ו-35יMACEs ו-75 ו-32 VTEs בקבוצות החשיפה וללא חשיפה, בהתאמה. הסיכון ל-MACEs עבור הקבוצה שעברה חשיפה לעומת הקבוצה ללא חשיפה לא היה מובהק: יחס סיכונים משוקלל 1.0 (רווח בר-סמך של 95% 0.7 עד 1.5) (p=0.99), וכך גם הסיכון ל-VTEs לא היה מובהק: יחס סיכונים משוקלל 1.1 (רווח בר-סמך של 95% 0.7 עד 1.6) (p=0.63) . למרות המחסור בעוצמה סטטיסטית, התוצאות נמצאו עקביות גם בקרב מטופלים בני 65 ומעלה עם גורם סיכון קרדיווסקולרי אחד לפחות.
לסיכום, מחקר זה מספק נתונים מרגיעים לגבי הסיכון להיארעות של MACEs ושל VTEs בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית אשר החלו טיפול עם מעכבי JAK ובהשוואה לאדלימומאב. נתונים אלו כוללים גם חולים הנמצאים בסיכון גבוה לתחלואה קרדיווסקולרית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
