הפסקת טיפול עם מעכבי RAAS בחולי אי ספיקת לב הסובלים מהיפרקלמיה

קיים אתגר קליני בשאלה האם להמשיך את הטיפול עם מעכבי רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (RAASi) בחולים עם היפרקלמיה, במיוחד בחולי אי ספיקת לב (HF), אצלם RAASis מהווים אבן יסוד בטיפול. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Journal of Clinical Medicine', החוקרים בדקו את השכיחות של הפחתת מינון או הפסקה של RAASis, והעריכו את רמות הסף של האשלגן בסרום בהן הפסקת הטיפול משנה את מאזן הסיכון-תועלת.

לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזה רטרוספקטיבית של מאגר תביעות ארצי ביפן, ובדקו את דפוסי הטיפול עם RAASis במשך 12 חודשים לאחר האפיזודה ההיפרקלמית הראשונית. שכיחויות התוצאים הקליניים של מטופלים המקבלים RAASi (כולם טופלו עם ACEi/ARB/MRA), או שהופסק להם הטיפול עם MRA (mineralocorticoid receptor antagonists) בלבד (לעומת אי-הפסקה) הושוו באמצעות זיווג לפי ההסתברות לטיפול. החוקרים השתמשו באנליזת cubic spline regression על מנת להעריך את הסיכון לתמותה הנובע מהפסקת הטיפול, לעומת אי-הפסקת הטיפול, בכל רמת אשלגן.

מתוך מאגר התביעות זוהו בסך הכל 5,059 חולי HF עם היפרקלמיה. מרביתם טופלו עם מינונים נמוכים עד בינוניים של ACEis ו-ARBs (86.9% ו-71.5%, בהתאמה), ומינונים נמוכים של MRAs (76.2%). שיעורי הפסקת הטיפול עם RAASi ועם MRA היו 34.7% ו-52.8% לאחר שנה מהאבחנה, בעוד ששיעורי הפחתת המינון היו 8.4% ו-6.5%, בהתאמה. במהלך תקופת מעקב חציונית של 2.8 שנים, חולים שהפסיקו את הטיפולים עם RAASi או עם MRA היו בסיכון גבוה יותר לתוצאים שליליים. מאנליזת cubic spline regression עולה כי רמות אשלגן בסרום של <5.9 ו- <5.7 מילימול/ליטר הובילו לסיכון מוגבר לתמותה לאחר הפסקת הטיפול עם RAASi ועם MRA, בהתאמה.

לסיכום, אין זה נדיר כי חולי אי ספיקת לב עוברים הפסקה טיפול או הפחתת המינון של מעכבי רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון. עם זאת, יתכן והסיכונים מהפסקת הטיפול עם RAASi/MRA עשויים לעלות על היתרונות בקרב חולים עם היפרקלמיה קלה עד בינונית.

מקור:

Kohsaka S, Okami S, Morita N, Yajima T. Risk–Benefit Balance of Renin–Angiotensin–Aldosterone Inhibitor Cessation in Heart Failure Patients with Hyperkalemia. Journal of Clinical Medicine. 2022; 11(19):5828.