שימוש באמפגליפלוזין מפחית את שיעורי התמותה מסיבות קרדיווסקולריות (Cardiovascular Death - CVD) ומספר האשפוזים בעקבות אי ספיקת לב (Heart Failure Hospitalization - HFH) במטופלים עם אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור (Heart Failure with preserved Ejection Fraction - HFpEF). עד כה טרם בדקו את הקשר בין יעילות ובטיחות הטיפול לבין גיל הנבדק.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הייתה להעריך את המשמעות של גיל הנבדק על השפעות אמפגליפלוזין במסגרת מחקר EMPEROR-Preservedי(Empagliflozin Outcome Trial in Patients With Chronic Heart Failure With Preserved Ejection Fraction).
במחקר זה החוקרים קיבצו את הנבדקים (n=5,988) על פי גיל בתחילת המחקר (עד גיל 65 שנים [n=1,199], בין 65-74 שנים [n=2,214], בין 75-79 שנים [n=1,276], מגיל 80 שנים ומעלה [n=1,299]). התוצא העיקרי שנבדק היה השפעה של גיל הנבדק על תועלת הטיפול עם אמפגליפלוזין למניעת CVD או HFH. הם בחנו גם את סך אירועי HFH, קצב הדרדור בקצב הסינון הכלייתי המשוער (estimated Glomerular Filtration Rate-eGFR), איכות חיים מקושרת לבריאות (הוערך על בסיס שאלון Kansas City Cardiomyopathy Questionnaire–Clinical Summary Score), ותדירות תופעות הלוואי.
תוצאות המחקר הדגימו כי עבור מטופלים שקיבלו אינבו, שיעורי היארעות של התוצע העיקרי (ptrend=0.02) ו-CVDי(ptrend=0.003) עלו עם הגיל. טיפול עם אמפגליפלוזין הפחית את שיעורי התוצא העיקרי (ptrend=0.33), HFH ראשון (ptrend=0.22) ו-HFH ראשון וחוזר (ptrend=0.11) בכל קבוצות הגיל. ההשפעה של הטיפול עם אמפגליפלוזין הייתה זהה בקבוצת גיל של 75 שנים ומעלה (pinteraction=0.22) ובקבוצת המטופלים מעל גיל 80 שנים (pinteraction=0.51). טיפול עם אמפגליפלוזין שיפר גם את הציון של שאלון Kansas City Cardiomyopathy Questionnaire–Clinical Summary Score בתום 52 שבועות (p=0.48), ואף מיתן את הירידה ב-eGFRי(p=0.32) ללא השפעה של גיל. לא נצפו הבדלים משמעותיים מבחינה קלינית בתופעות הלוואי בין קבוצת אמפגליפלוזין וקבוצת האינבו על פני קבוצות הגיל השונות.
מסקנת החוקרים הייתה כי טיפול עם אמפגליפלוזין מפחיתה את שיעור התוצא העיקרי ומספר ה-HFH הראשוני והחוזר ואף שיפר את פרופיל התסמינים במנעד גילים רחב. גיל מתקדם לא נמצא קשור להפחתה ביעילות הטיפול או לעלייה באי סבילות לטיפול.
מקור: