שביתת הרעב של מספר רופאים מתמחים מראה כיצד מאבק על נושא כלשהו יכול לצאת משליטה וללבוש מימדים שאין בינם לבין המטרה המקורית דבר.
מבלי להביע דעה על המשמעות של המאבק לקיצור התורנויות ועל צדקתו, הרי זהו, בשורה התחתונה, מאבק על תנאי עבודה, אפילו לא על שכר. השובתים אינם מדוכאים ואינם עניים והמשטר אינו טוטליטרי ואיש אינו מונע מהם להפסיק לעבוד. אז היכן הרציונל של שביתת רעב?! זהו סוג של תגובה היסטרית העושה שם רע לרופאים ומזיקה למאבק עצמו.
שביתת רעב היא אמצעי קיצוני השמור למאבקים על חירות או על זכויות אזרח בסיסיות. בשנת 1983 הייתי אחד הדוברים הפעילים בשביתת הרופאים, אולם כאשר הרופאים הכריזו על שביתת רעב ונסעו לכנרת (זוכרים את המהלך הזה?), פרשתי מהמאבק והודעתי שאינני תומך בשביתת רעב.
כאז כן עתה, שביתת רעב היא אמצעי קיצוני הננקט בידי אנשים הסובלים מדיכוי. מאבק מקצועי על תנאי עבודה צריך להתנהל באמצעים מקצועיים, יעילים. שני האמצעים העיקריים הם שביתה והתפטרות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
