הפליט היהודי שהפך ל"מאסטרו של הגנטיקה האנושית"

ד"ר ארנו מוטולסקי, מי שנחשב לאבי הגנטיקה הרפואית ולמייסד תחום הפארמקוגנטיקה, מת לפני שבועיים בביתו שבסיאטל, ארה"ב והוא בן 94. ד"ר מוטולסקי נחשב לראשון שהכיר בקשר בין גנים לבין מחלות, שנים רבות לפני שהדבר התקבל בקהילה הרפואית.

אבל בנוסף לכך שהיה חוקר בתחומי הרפואה היה ד"ר מוטולסקי גם אחד מכ-900 פליטים יהודים ילידי גרמניה שהצטופפו על סיפונה של ספינת הנוסעים "סנט לואיס" ושמסע התלאות שלה, ב-1939, היה לאחד מסמלי הטרגדיה של היהודים שנמלטו מהנאצים והתקשו למצוא מקום מקלט.

הוא הרבה לספר על כך לפני קהלים רבים, בעיקר סטודנטים לרפואה וחוקרים בתחום הגנטיקה הרפואית והדגיש באזניהם שחרף כל התלאות שעבר, המזל היה לצדו.

תזכורת: ב-13 במאי 1939 יצאה "סנט לואיס" שהייתה בבעלותה של חברת הספנות "המבורג-אמריקה", מנמל המבורג לקובה. על סיפונה היו 936 נוסעים. מהם 930 יהודים שהחזיקו בידיהם רישיונות כניסה להוואנה, קובה. את הרישיונות הסדיר המנהל הכללי לנושאי ההגירה בקובה והם ניתנו במקום אשרות הגירה רגילות.

האוניייה סנט לואיס בנמל הוואנה (מקור: ויקיפדיה)

"רבים מאלו שהיו על האונייה הובאו למחנות שהוגדרו זמניים בבלגיה, הולנד וצרפת ונרצחו אחר כך בידי הנאצים"

על-פי החוק הקובני לא היו הרישיונות הללו כרוכים בתשלום כלשהו, ואולם מנכ"ל ההגירה מכר אותם למטרת רווח אישי בסך 160 דולר לרישיון. קנאתם של פקידים קובניים ברווח הבלתי-חוקי של אותו בכיר, יחד עם התנגדות שהפגינו תושבי בירת קובה נגד בואם של הפליטים היהודים ונטייתה הפרו-פשיסטית של הממשלה, חברו יחד וב-15 במאי 1939 ביטלה הממשלה את תוקף רישיונות הכניסה וקיצצה בסמכותו של המנהל הכללי.

הממשלה החליטה שרישיונות הכניסה יכובדו רק עד 6 במאי. חברת הספנות המבורג-אמריקה והנוסעים עצמם לא ידעו על ההחלטה, אך סברו שהרישיונות שנרכשו זמן רב לפני קבלת ההחלטה יכובדו. רק 22 פליטים יהודים מנוסעי הספינה מילאו אחר הדרישות החדשות של קובה לאשרות כניסה.

ב-27 במאי הגיעה הספינה להוואנה, אך על נוסעיה נאסר לרדת לחוף ולהיכנס לקובה. ארגון הג'וינט שלח את נציגו לקובה כדי לשאת ולתת בדבר ירידת הנוסעים לחוף. אלא שנשיא קובה התעקש שהספינה תצא מהנמל. הוא טען כי חברת הספנות והג'וינט ידעו מראש שתוקף הרישיונות בוטל, וחייבים ללמדם לקח שיש לכבד את חוקי קובה. ב-2 ביוני יצאה "סנט לואיס" את הוואנה, ובעת שהתקיים המשא-ומתן, ניווט אותה רב החובל במימי האוקיאנוס האטלנטי, במרחב שבין חופי פלורידה לקובה. בסך הכל, 29 נוסעים הורשו לרדת בחוף קובה, 22 מהם היהודים בעלי אשרות הכניסה, נוסע אחד שהיה מאושפז בבית-חולים אחרי ניסיון התאבדות ושישה נוסעים אחרים, שלא היו יהודים.

פקידי ההגירה האמריקנים הודיעו כי לא יותר לפליטים להיכנס לארה"ב. ב-5 ביוני הושג הסכם להתיר לפליטים לרדת לחוף ולהיכנס לקובה תמורת איגרת חוב בסך 453,000 דולר (כ-500 דולר לפליט) שתופקד ביום המחרת. הג'וינט לא הצליח לגייס את הסכום הדרוש במועד שנקבע וב-6 ביוני הפליגה הספינה לאירופה.

הספינה עשתה את דרכה חזרה לאירופה. בריטניה, בלגיה, צרפת והולנד הסכימו לקלוט את הפליטים. אחרי שב-17 ביוני עגנה "סנט לואיס" באנטוורפן עברו 287 מנוסעיה לבריטניה, 214 לבלגיה, 224 לצרפת ו-181 להולנד. רוב הנוסעים קיבלו מקלט זמני בלבד. רבים מאלו שהובאו למחנות שהוגדרו זמניים בבלגיה, הולנד וצרפת נרצחו אחר כך בידי הנאצים, כאשר הם החלו להפעיל את תכנית "הפתרון הסופי".

ד"ר ארנו מוטולסקי (מקור: יוטיוב)

מוטולסקי (Motulsky) אמו, אחיו ואחותו הגיעו לבלגיה (אביהם עוד הספיק להיכנס לארה"ב לפני שפרצה המלחמה). הוא הספיק להתחיל בלימודיו בתיכון, וגם הצליח לקבל אשרת כניסה לארה"ב, אלא שזה כבר היה מאוחר מדי. ב-10 במאי 1940 פלש הצבא הגרמני לבלגיה, בעת שמוטולסקי היה בן 17. לאחר שבלגיה נכנעה לגרמניה והמקומיים החלו לשתף פעולה עם הנאצים, נעצרו מוטולסקי ואמו והועברו למחנה פליטים זמני בצרפת. רבים מיושביו, כך סיפר לימים בהרצאותיו, מתו מרעב וטיפוס.

הוא הופרד מאמו, מאחיו ואחותו, וצוות לקבוצת גברים צעירים שהועברה ממחנה למחנה והועסקו בעבודות כפייה. במחנה שלטו הרעב, המחלות ותנאים סניטריים ירודים. המחנה האחרון במסע הנדודים היה בשטחה של צרפת, ונוהל על ידי משתפי הפעולה עם הנאצים ממשטר וישי. כיוון שהיה יהודי – נכלא.

ביוני 1941, עשרה ימים לפני יום הולדתו ה-18, כשהוא מצויד באשרת הכניסה לארה"ב, הצליח איכשהו לעזוב את המחנה והחל במסעו דרך ספרד ופורטוגל. שם עלה על סיפונה של אנייה שעשתה דרכה לארה"ב. כמה ימים לאחר שעזב את המחנה בצרפת הוסגרו כל יושביו היהודים לידי הגסטפו - ונשלחו למחנות ההשמדה.

מוטולסקי הצטרף לאביו בשיקגו. כעבור שנתיים נודע להם באקראי שהאם, האח והאחות שרדו והגיעו לשווייץ. רק ב-1946 התאחדה המשפחה.

מוטולסקי נדרש לסיים את לימודי התיכון שבהם החל באירופה. הוא עבד ביום ולמד בקורסי הערב ובשבתות בקולג' של ימק"א. ב-1943 עבר בהצלחה בחינות כניסה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו – אבל אז גויס לצבא. הגם שלא היה עדיין רופא, הצבא האמריקני היה זקוק באופן מידי לרופאים והוא נשלח להשלים את הקורסים הקדם-קליניים ב"ייל". שם החל ללמוד גנטיקה ולדבריו - "נלכד לעולמים".

כשסיים את שירותו הצבאי בתום המלחמה שב להשלים את לימודיו כרופא והחל להתמחות ברפואה פנימית והמטולוגיה. ב-1951, במלחמת קוריאה, נקרא שוב לצבא ושובץ למרכז הרפואי הצבאי וולטר ריד בוושינגטון שם גם למד וחקר מחלות דם תורשתיות.

כששוחרר התמנה למתרגל בבית הספר החדש לרפואה של אוניברסיטת מדינת וושינגטון בסיאטל ולימד שם רפואה פנימית והמטולוגיה. באותה שנה, ב-1953, גילו והגדירו ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק את מבנה ה-DNA  והנושא כבש את ליבו של ד"ר מוטולסקי. זה היה הרגע שבו נזרעו זרעי הגנטיקה הרפואית. ב-1957 ייסד ד"ר מוטולסקי בבית הספר לרפואה בסיאטל את אחת היחידות הראשונות לגנטיקה רפואית בארה"ב.

"הוא ראה לנגד עיניו, לפני כולם, כיצד מעורבת התורשה באופן מעשי בכל דבר", אמר עליו הגנטיקאי ד"ר פרנסיס קולינס, מנהל מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב, בראיון ל"ניו-יורק טיימס". "רק מרכזים רפואיים מעטים מאד הבינו את מרכזיותה של הגנטיקה ואת הרלבנטיות שלה לרפואה. שהיא הרבה יותר ממחקרים בזבובי פירות ובעכברים".

מוטציה גנטית (צילום: אילוסטרציה)

"רק תודות לעבודת המחקר החלוציות ופורצות הדרך של ד"ר מוטולסקי, הגנטיקה הרפואית משולבת כיום בכל תחום רפואי ובפרקטיקה הרפואית"

"היחסים והקשרים שבין התורשה לבין תגובות של מטופלים לתרופות שנרשמו להם, שבו את דמיונו. הוא העמיק לחקור בזה, לפני שמישהו בכלל חשב על כך, כבר לפני 60 שנה, בטרם החל עולם הרפואה להכיר בחשיבות ומרכזיות הנושאים הללו", אמר ד"ר קולינס.

ד"ר מארי-קלר קינג, גנטיקאית באוניברסיטת וושינגטון, שגילתה את חלקן של מוטציות גנטיות בגן BRCA1 (ושהוכרזה אתמול כאחת מזוכות פרס דן דוד לשנת 2018), אמרה: "רק תודות לעבודת המחקר החלוציות ופורצות הדרך של ד"ר מוטולסקי, הגנטיקה הרפואית משולבת כיום בכל תחום רפואי ובפרקטיקה הרפואית – ומוכרת מרכזיותה, לצורך קבלת החלטות רפואיות מדויקות".

מחקריו של ד"ר מוטולסקי תרמו רבות להבנה טובה יותר של מגוון רחב מאד של מחלות בכלל זה מחלות לב, דם, עיוורון צבעים, דלקות וזיהומים, יתר לחץ דם, אלכוהוליזם והפרעות במערכת החיסונית. תוצרי מחקריו בהפרעות גנטיות קושרו למחלות אופייניות בקבוצות מסוימות באוכלוסייה, כמו יהודים אשכנזים. הם גם הציפו סוגיות אתיות שעלו בעקבות כניסתן של הבדיקות הגנטיות והתרפיה הגנית.

בין אלו שלמדו וחקרו עמו היה גם ד"ר ג'וזף גולדסטיין ועבודתם המשותפת הניחה את היסודות למחקר שהחל ב-1968 ועוסק בדרך שבה גוף האדם מעבד כולסטרול. על מחקר זה זכה ד"ר גולדסטיין ב-1985 בפרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה יחד עם ד"ר מייקל בראון. המחקר הוביל לפיתוח תרופות הסטטינים להורדת כולסטרול ומניעת התקף לב ושבץ.

"ארנו מוטולוסקי הוא המאסטרו של הגנטיקה האנושית", הגדיר זאת ד"ר גולדסטיין, כיום ראש המחלקה לגנטיקה מולקולרית במרכז הרפואי של אוניברסיטת טקסס סאות'ווסטרן בדאלאס.

ד"ר מוטולסקי כתב למעלה מ-400 מאמרים מדעיים וגם היה שותף יחד ם פרדריך פוגל, בכתיבת ספר הלימוד המוביל "Human Genetics: Problems and Approaches". הוא עוטר בשורה ארוכה של אותות הוקרה אמריקניים, ביניהם מהאקדמיה הלאומית לרפואה, האקדמיה הלאומית למדעים והחברה האמריקנית לפילוסופיה. הוא הותיר אחריו שתי בנות, בן, אחות, ששה נכדים ושני נינים.