חוקרים ישראלים הצליחו להפחית גורמי סיכון לגרורות לאחר כריתת הגידול הסרטני

צוות חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב והמרכזים הרפואיים שיבא, רבין/בילינסון וקפלן, דיווח לכתב העת Clinical Cancer Research
על תוצאות ניסוי קליני ראשוני של טיפול תרופתי קצר, פשוט ובטוח שהפחית גורמי סיכון להתפשטות גרורות סרטניות לאחר הניתוח להסרת הגידול הראשוני. בניסוי מחקרים קליניים ראשונים השתתפו 38 חולות סרטן שד ו-34 חולי סרטן המעי הגס משלושת המרכזים הרפואיים.

המחקר הובל על-ידי פרופ' שמגר בן-אליהו מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, פרופ' עודד זמורה ופרופ' משה שבתאי, (שיבא), ד"ר ערן שרון וד"ר יהודית בירנבוים (רבין) וד"ר תניר אלווייס (קפלן).

החוקרים מסרו כי ניסו להתמודד עם הנתונים הקשים המצביעים על כך, שלאחר הניתוח להסרת הגידול הראשוני, שהוא עמוד התווך במכלול הטיפולים הניתנים במחלות הסרטן, שיעור הסיכון להופעת גרורות הוא כ-15% בקרב חולות סרטן השד, כ-20%-40% בקרב חולי סרטן המעי הגס, ועלול להגיע ל-96% בקרב חולי סרטן הלבלב.

פרופ' בן אליהו הסביר אתמול (ב'): "כשהגוף במצב של לחץ, פיזיולוגי או פסיכולוגי, הורמונים ממשפחות הפרוסטגלנדינים והקטכולאמינים מופרשים בכמויות גדולות. הם מדכאים את פעילות תאי המערכת החיסונית ובכך מעודדים בעקיפין התפתחות גרורות סרטניות. בנוסף, הורמונים אלו מסייעים במישרין לתאים הסרטניים שנשארים בגוף לאחר הניתוח, ליצור ולהתפתח לגרורות מסכנות חיים. בשל החשיפה להורמונים אלו, הרקמות הסרטניות שבגוף נעשות אגרסיביות וגרורתיות יותר".

במחקרים מקדימים שנעשו בבעלי חיים במהלך שני העשורים האחרונים הראו פרופ' בן-אליהו ותלמידיו, כי הניתוח והתגובות הפיזיולוגיות המלוות אותו מעלים את הסיכויים להתפתחות מחלה סרטנית גרורתית. בעזרת שילוב של תרופות קיימות ניתן להפחית תהליכים גרורתיים. הטיפול הצביע על ירידה משמעותית במספר בעלי החיים שפיתחו מחלה גרורתית לאחר הסרת הגידול הסרטני הראשוני. טיפול זה נבחן בשנים האחרונות בקרב נשים וגברים חולי סרטן.

"נראה שהחרדה והתגובות האנדוקריניות הנלוות אליה בתקופת ההמתנה לניתוח, יכולות להשפיע לרעה על הגידול ועל פרמטרים גופניים שונים של החולה."

בניסוי הקליני הנוכחי נתנו לחולות סרטן שד שתי תרופות מוכרות ובטוחות: פרופרנולול (דרלין), תרופה להורדת לחץ דם ולהפחתת חרדה, ואטודולק (אתופן), המשמשת למניעת כאבים ודלקות. החולות נטלו את התרופות 11 יום בלבד. החל מחמישה ימים לפני ועד חמישה ימים אחרי הניתוח – כאשר מחציתן קיבלו תרופות דמה כקבוצת ביקורת.

"התרופות הפכו את הגידול מפרו-גרורתי לגידול עם פוטנציאל גרורתי מופחת, וזאת על פי סמנים מולקולריים בתאים הסרטניים", הוסיף פרופ' בן-אליהו. "כמו כן, התרופות שינו לטובה את כמות וסוג הלוקוציטים (תאי הדם הלבנים) של המטופל – ואלו מדדים שגם מנבאים סיכוי נמוך יותר להישנות הסרטן.
"בנוסף לדגימת הגידול שהוסר, בדקנו עוד עשרה סמנים ביולוגיים (ביו-מרקרים) בבדיקות דם לפני ואחרי הניתוח. התוצאות היו מובהקות סטטיסטית והצביעו על שינויים פיזיולוגיים אנטי-גרורתיים. בין היתר, הוריד הטיפול התרופתי בקרוב ל-50% את רמות ה- IL-6 (הורמון מערכת החיסון), CRP (חלבון דלקתי) ו- EMT (סמן מולקולרי ביולוגי ברקמה הסרטנית). כל אלו סמנים המנבאים תהליכים גרורתיים.

"אחת התוצאות המעניינות והחשובות שקיבלנו ממחקר ראשוני זה, הדגיש עוד פרופ' בן-אליהו, היא שתגובות לחץ (סטרס) ודלקת שהגוף מפתח עוד לפני הניתוח עצמו, מובילות כנראה לשינויים פרו-גרורתיים החלים בגידול. נראה שהחרדה והתגובות האנדוקריניות הנלוות אליה בתקופת ההמתנה לניתוח, יכולות להשפיע לרעה על הגידול ועל פרמטרים גופניים שונים של החולה.

"במחקר דומה שסיימנו זה עתה בקרב חולי סרטן המעי (תוצאותיו הוצגו באחרונה בכמה כנסים רפואיים) קיבלנו תוצאות דומות. חשוב לציין: בשני המחקרים נמצא פרופיל בטיחותי גבוה לטיפול התרופתי."

לדברי פרופ' בן-אליהו "חלק מהממסד הרפואי מתייחס עדיין בחוסר אמון להשפעות שיש לתגובות לחץ, ובפרט לאלו הנובעות מגורמים פסיכולוגיים, כמו ההמתנה לניתוח או הפחד מהתפשטות המחלה. יש מדדים ביולוגיים ברורים המצביעים על כך שהתפשטות סרטן מתרחשת כתוצאה מתגובות עקה ודלקת של הגוף. לפחות כך כבר נמצא במחקרים בבעלי חיים. הפחתת הסיכון להתפשטות גרורות לאחר הניתוח איננה בלעדית לסוג הסרטן. הבעיה היא שעדיין אין מודעות לחשיבות ההשפעות הפסיכולוגיות על התקדמות המחלה בקרב בני אדם".

בעקבות המחקר הראשוני שבו נרשמה הצלחה, כוונת החוקרים לערוך מחקר שיפחית את תגובות הלחץ לפני הניתוח על ידי התערבות התנהגותית -פסיכולוגית, ייתכן שגם ללא שימוש בתרופות.

ועוד אמר פרופ' בן-אליהו: "רוב התרופות הקיימות נגד סרטן נצרכות על ידי החולה למשך שארית ימיו. גם רוב התרופות החדשות הקיימות בשוק אינן מצילות חיים אלא מאריכות חיים – שזו בוודאי מטרה נעלה בפני עצמה. בטיפול שאנו חוקרים השאיפה להעלות את שיעור החולים שהסרטן לא יחזור אצלם, ובכך להציל חיים".

השלב הבא במחקר הקליני יהיה להרחיבו ל- 600 חולי סרטן המעי, ובהמשך גם בקרב 200 חולים בסרטן הלבלב. לשם כך יש צורך לגייס לפחות מיליון דולר. "לחברות התרופות אין תמריץ כלכלי לתמוך במחקרים שכאלה, כיוון שהתרופות שבהן השתמשנו הן כבר ללא פטנט, הן בטוחות, זולות וניתנות לתקופת טיפול קצרה של כמה ימים", הדגיש פרופ' בן-אליהו.