טיפול אנטיפסיכוטי הוא הסטנדרט הטיפולי עבור חולים עם סכיזופרניה. אף כי תת סוגי המחלה נבדלים בסימפטומטולוגיה, אין מחקרים סיסטמטיים שבדקו את ההבדלים ביעילות הטיפול בתתי הסוגים השונים. DSM-5 זנח את החלוקה לתתי סוגים, ומחברי ICD-11 עומדים בפני ההחלטה אם לעשות כדרכם של מחברי DSM-5 או להמשיך ולשמור על החלוקה לתת סוגים. חשוב, איפוא, לדעת אם ישנה השלכה טיפולית לחלוקה לתתי סוגים.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר היתה להשוות את היעילות הטיפולית של תרופה אנטיפסיכוטית מדור שני: אמיסולפרייד (סוליאן; סינטלאבו) אצל חולי סכיזופרניה פראנואידית לעומת סכיזופרניה לא מאורגנת, באמצעות ניתוח נתונים מחודש של חמישה מחקרים. בסה"כ 427 חולי סכיזופרניה פרנואידית ו-296 חולי סכיזופרניה לא מאורגנת נכללו בניתוח הנתונים.
חולים משני תתי-הסוגים הגיבו לטיפול באופן משמעותי (כפי שנמדד באמצעות BPRS; Brief Psychiatric Rating Scale) בשבועות הראשונים לטיפול. בחולים מתת הסוג הפרנואידי הירידה ב-BPRS היתה 16.9 ובתת הסוג הלא מאורגן - 14.6. בשני המקרים הירידה היתה משמעותית סטטיסטית. לאחר התאמה למשתנים מבלבלים נמצא שהירידה ב-BPRS היתה משמעותית יותר בחולים מתת-הסוג הפרנואידי לעומת הלא מאורגן: ירידה של 4.8 יותר.
המחקר מראה, שאמיסולפרייד יעיל לחולים עם סכיזורפניה, הן פרנואידית והן לא מאורגנת, אולם השיפור בתסמינים היה משמעותי יותר בחולים עם סכיזופרניה פרנואידית. למחקר עשויה להיות השפעה על החלטתם של מחברי ICD-11 בנוגע לחלוקה של סכיזופרניה לתתי סוגים.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
