עישון הוא הגורם הראשי למוות הניתן למניעה במדינות המפותחות. על פי דוח שר הבריאות לשנת 2010, כ-23.3% מהאוכלוסייה הבוגרת (מעל גיל 21) בישראל מעשנת סיגריות. כ-10,000 אנשים מתים מדי שנה בישראל כתוצאה מעישון, יותר ממספר האנשים המתים מתאונות דרכים, מפעולות איבה ומאיידס גם יחד. מרבית המעשנים מודעים לנזקי העישון ומעוניינים להיגמל אולם אינם מסוגלים, ועל כן יש לפתח דרכים חדשות לגמילה מעישון.
עוד בעניין דומה
בישראל רק 12% מהגברים ו-8% מהנשים המנסים להיגמל מעישון מצליחים בכך למשך שנה או יותר. מקובל לחשוב כי הגורם הביולוגי הממכר בעישון הוא הניקוטין, אשר בדומה לסמים אחרים, מאקטב את המערכת הדופמינרגית וגורם להפרשת דופמין במערכת הקורטיקולימבית במוח. צריכה ממושכת של ניקוטין גורמת לפעילות דופמינרגית אבנורמלית ולשינויים בעוררות הקורטיקלית.
תוצאות שכיחות העישון במחקר
גירוי מגנטי מוחי חוזר היא שיטה לא פולשנית לסטימולציה של נוירונים קורטיקלים, אשר יכולה לגרום לשינויים ארוכי טווח בקישוריות בתוך רשתות נוירונים במוח. שיטה זו נבדקה כטיפול לכמה בעיות נוירופסיכיאטריות הקשורות בפעילות דופמינרגית אבנורמלית ובשינויים בעוררות הקורטיקלית.
במחקר שנערך בימים אלו במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב בהנחייתם של פרופ' משה קוטלר, מנהל המרכז, ופרופ' אברהם צנגן מאונ' בן-גוריון, משתתפים מעשנים הסובלים ממחלת ריאות כרונית חסימתית (COPD) המעשנים לפחות 20 סיגריות ביום ומעוניינים להפסיק לעשן. מטרת המחקר היא להעריך את השפעתה של סדרת טיפולים בגירוי מגנטי מוחי עמוק (deep rTMS), המכוון לאזור הקדם מצחי ולאינסולה באמצעות סליל אלקטרומגנטי ייחודי, H-ADD, על תלות, כמיהה וצריכה של סיגריות.
מתנדבים מתאימים למחקר חולקו באופן רנדומלי לשלוש קבוצות: טיפול דמה, טיפול בתדירות נמוכה (גירוי מגנטי של 1Hz) וטיפול בתדירות גבוהה (גירוי מגנטי של 10Hz). המשתתפים מקבלים 13 טיפולים בתקופה של 3 שבועות. כל טיפול יומי אורך כרבע שעה, ומחצית מהמשתתפים בכל קבוצה נחשפים לפרובוקציה (cue) הגורמת להגברה זמנית של הכמיהה לעישון, מיד לפני תחילת הטיפול היומי.
הערכת יעילות הטיפול מתבצעת אחת לשבוע באמצעות שאלונים מקובלים לבדיקת מידת העישון, כמיהה ותלות בסיגריות, וכן בעזרת מדידת רמות קוטינין (מטבוליט של ניקוטין) בדגימות שתן של המטופלים. בתום תקופת הטיפול מתבצע המשך מעקב לבדיקת יעילות הטיפול (לאחר הפסקתו) לאורך חצי שנה.
על פי תוצאות ביניים המתבססות על נתונים של 67 מטופלים, בקבוצת הטיפול המקבלת גירוי מגנטי בתדירות גבוהה ו-cue לעישון בתחילת כל טיפול, 81% מהמטופלים הגיבו לטיפול לעומת 25% בקבוצות הפלסבו (הגיבו משמעו הפחיתו את כמות הסיגריות ב-50% לפחות) ו-44% הפסיקו לעשן לחלוטין בתום הטיפול, לעומת 8% בקבוצות הפלסבו.
הטיפול בתדירות הגבוהה נמצא יעיל יותר באופן מובהק מהטיפול בתדירות הנמוכה ומטיפול הדמה, הן על פי דיווח של מספר סיגריות, הן על פי רמות הקוטינין בדגימות השתן והן על פי הערכת התלות בסיגריות.
הטיפול נסבל היטב על-ידי מרבית המטופלים, למעט תלונות על כאבי ראש קלים או בחילה אצל מיעוט המטופלים, ובעיקר בטיפולים הראשונים. לסיכום, תוצאות הביניים של מחקר זה מעידות על כך שטיפול מגנטי מוחי עמוק באמצעות סליל ייעודי לטיפול בהתמכרויות, H-ADD, הוא בטוח לשימוש ויעיל כטיפול לגמילה מעישון כאשר הגירוי ניתן בתדירות גבוהה, ובמיוחד בשילוב עם פרובוקציה המעוררת כמיהה זמנית לעישון סמוך לטיפולים.
המחקר נערך בהנחיית פרופ' משה קוטלר ופרופ' אברהם צנגן.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
