אניפרולומאב (סאפנלו) הוא נוגדן חד שבטי אנושי מסוג IgG1-κ החוסם את הקולטן לאינטרפרון מסוג Iי(IFN-I). שני מחקרי פאזה 3, ה-1-TULIP וה-TULIP-2 הדגימו את היעילות והבטיחות של טיפול באניפרולומאב מול פלצבו, כתוספת לטיפול סטנדרטי למשך שנה. המחקר הנוכחי (Long term extension), TULIP-LTE, מחקר המשך למחקרי ה-TULIP, בדק את הבטיחות והסבילות לטווח ארוך (3 שנים נוספות - סה"כ 4 שנים מתחילת מחקרי ה-TULIP) של הטיפול באניפרולומאב 300 מ"ג פעם בארבעה שבועות, בהשוואה לפלצבו. המחקר נערך ב 24 מדינות, ו-173 מרכזים. החולים סבלו מלופוס בינוני עד קשה בזמן גיוס למחקר TULIP-1 ו-2. מתוך 639 חולי לופוס שסיימו את מחקרי ה-1+2 TULIP, המשיכו 547 מטופלים למחקר הארוך-טווח. מטופלים שקיבלו אניפרולומאב 300 מ"ג המשיכו במינון זה (n=257), מטופלים שקיבלו 150 מ"ג עברו ל-300 מ"ג (n=67), ומטופלים שקיבלו טיפול פלצבו עברו רנדומיזציה לפלצבו (n=112), או ל-300 מ"ג אניפרולומאב (n=111). נתונים דמוגרפיים, מדדי מחלה ושיעור שימוש בסטרואידים ו/או תרופת מדכאות חיסון היו זהים בין שתי קבוצות הטיפול.
מחקר ההמשך מדמה עולם אמיתי, שכן ניתן היה לעשות שינויים תרופתיים ללא חובת הורדת סטרואידים כפי שהיה במחקרי הליבה.
שיעור ההיארעות של תופעות לוואי חמורות לכל 100 שנות טיפול הותאמה לחשיפה מצטברת לאנפרילומאב (300 מ"ג או 150 מ"ג) או לפלצבו, ונקרא exposure-adjusted incidence ratesי(EAIRs). בזרוע של אניפרולומאב היו 33.1 תופעות לוואי (AE) וכ-8.5 מקרי SAE לעומת 37.6 AE וכ-11.2 מקרי SAE בזרוע של פלצבו. שיעורי הפסקת הטיפול היו 2.5 לעומת 3.2, בהתאמה. שיעורי זיהומים חמורים (לא אופורטוניסטיים) היו דומים בין הקבוצות: 3.7 בזרוע אניפרולומאב לעומת 3.6 בזרוע פלצבו. בזרוע הטיפול באניפרולומאב 300 מ"ג, 69.3% (178 מתוך 257) השלימו את מחקר ההמשך בן ה-3 השנים, בהשוואה ל-48.2% (54 מתוך 112) בזרוע הפלצבו. הסיבות הנפוצות ביותר שדווחו בגין הפסקת טיפול הן בקשה של המטופל וחוסר יעילות.
שיעור ההרפס זוסטר היה 3.4 בזרוע אניפרולומאב לעומת 2.8 בזרוע פלצבו. שכיחות זו במחקר ההמשך היתה נמוכה מהשנה הראשונה במחקרי ה-TULIP, וכן נצפתה ירידה בשכיחות לאורך מחקר ההמשך.
שיעורי הידבקויות בקורונה, כולל הידבקויות אסימפטומטיות, היו 15.5 בזרוע אניפרולומאב לעומת 9.8 בזרוע פלצבו. חשוב לציין שרוב מקרי הקורונה היו בתקופה לפני כניסת החיסונים (2 מקרים בזרוע אניפרולומאב ו-1 בזרוע הפלצבו התרחשו אחרי). לא התרחשו תופעות לוואי הקשורות בהדבקה בקורונה באנשים שחוסנו.
שיעור EAIRs של ממאירות ושל ארועים קרדיווסקולריים משמעתיים (MACE) היו נמוכים ודומים בין שתי קבוצות הטיפול.
הטיפול באניפרולומאב היה קשור לשימוש מצטבר מופחת בגלוקוקורטיקואידים. יותר חולים בזרוע אניפרולומאב הגיעו בתום השנה הרביעית למינון של אפס סטרואידים לעומת פלצבו - 36.4% לעומת 26.8%, בהתאמה. שימוש של מעל 7.5 מ"ג ליום נצפה בכ-9.9% מהמטופלים בזרוע אניפרולומאב לעומת 29.3% בזרוע הפלצבו. בנוסף, יותר חולים בזרוע אניפרולומאב הגיעו לשיפור במדד ה-Systemic Lupus Erythematosus Disease Activity Index 2000י(SLEDAI-2K) בהשוואה לפלצבו.
כמו כן במהלך המחקר, ה-SLICC/ACR Damage Index (SDI) global score הממוצע נשאר יציב בשתי הקבוצות אולם הזמן עד להידרדרות ה-SDI היה ארוך יותר בזרוע אניפרולומאב לעומת פלצבו.
לסיכום: מחקר TULIP-LTE מייצג את המחקר הקליני כפול סמיות (רנדומלי-מבוקר מול פלצבו) הארוך ביותר שבוצע בחולי לופוס עד כה. הטיפול עם אניפרולומאב נמצא בטוח ומצביע על תועלת מול סיכון בשימוש באניפרולומאב עבור חולים עם לופוס בינוני עד חמור המקבלים טיפול סטנדרטי.
מקור:
Kalunian KC, Furie R, Morand EF, Bruce IN, Manzi S, Tanaka Y, Winthrop K, Hupka I, Zhang LJ, Werther S, Abreu G, Hultquist M, Tummala R, Lindholm C, Al-Mossawi H. A Randomized, Placebo-Controlled Phase III Extension Trial of the Long-Term Safety and Tolerability of Anifrolumab in Active Systemic Lupus Erythematosus. Arthritis Rheumatol. 2022 Nov
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות