חודש אוקטובר הוא "החודש הוורוד"' המוקדש להעלאת המודעות לסרטן השד. אלא שהשיח בכלי התקשורת וברשתות החברתיות מתמקד בעיקר בחשיבותו של גילוי מוקדם של המחלה, אך לא מרבה לדבר על השפעתן של תפיסות תיאולוגיות (דתיות) על המוטיבציה שמניעה נשים לפנות לאבחון.
ב-2013 הציגו משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן מחקר של ד"ר דורית איזק, לפיו שיעור התחלואה בסרטן השד בקרב נשים חרדיות נמוך בהרבה בהשוואה לנשים חילוניות – אך שיעורי התמותה בקרב חרדיות שחלו בסרטן השד גבוהים ב-30% בהשוואה לחילוניות – נתון מדאיג מאוד המצביע על אבחון מאוחר של המחלה.
כשמנתחים מחקרים שבהם נבדקים ההרגלים של אוכלוסיות מיעוט במדינות שונות כמו הקהילה ההיספאנית בארה"ב, מגלים שיעור נמוך של הגעה לבדיקות סקר כגון ממוגרפיה. בישראל אנחנו מגלים דפוס דומה: מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ב-2014, בהובלת ד"ר ענת פרוינד, בחן את עמדותיהן של נשים חרדיות בנוגע לבדיקות ממוגרפיה וגילה שאחוזי הגעה נמוכים מקורם באספקטים הקשורים לאמונה הדתית. נשים חרדיות מאמינות שאורח החיים הדתי שלהן מגן עליהן מפני מחלות ושומר על הבריאות שלהן, ובדיקות מרובות עלולות להעיד לדידן על פגם באמונה תמימה ברצון הבורא והעברת האחריות אל המערכת הרפואית.
בין הפתרונות כדאי לשלב הסברה בקרב רבנים מזרמים שונים, כך שפסיקתם ההלכתית תותאם לצרכים רפואיים של נשים, תחת העיקרון ההלכתי של "פיקוח נפש"
פרקטיקה נוספת היא הצבת הרב כאוטוריטה המכריעה באשר להתלבטות אם לערוך בדיקות סקר, והדעות משתנות בין רב לרב. לפיכך, מתוצאות המחקר עולה שבין הפתרונות כדאי לשלב הסברה בקרב רבנים מזרמים שונים, כך שפסיקתם ההלכתית תותאם לצרכים רפואיים של נשים, תחת העיקרון ההלכתי של "פיקוח נפש".
הימנעותן של נשים מוסלמיות דתיות מבדיקות סקר דומה לזו של נשים חרדיות. גם אצלן רווחת האמונה שהכל בידי האל, והוא זה שמכריע. בנוסף, אצל מוסלמיות נמצאה תפישה פטליסטית יותר, הרואה באבחון סרטן גזר דין מוות, ולכן מבחינתן אין טעם לבצע בדיקות סקר. הבדל משמעותי הוא שאנשי הדת אינם רלוונטיים עבורן בהחלטה על בדיקות, והן מחליטות לבד או לאחר היוועצות בבן הזוג.
מכנה משותף אחר לנשים חרדיות ומוסלמיות דתיות הוא שרובן הגדול הן אמהות עובדות בתאים משפחתיים מרובי ילדים, רבות מהן מנהלות אורח חיים הכולל תזונה עשירה בסוכרים ושומנים, משום שזו זולה וזמינה, וממעטות בפעילות גופנית בשל תשישות מעמל היומיום. הן מתמודדות עם עומס גדול ויש להן מעט מאוד זמן להקדיש לעצמן - כך ששמירה על בריאותן נדחקת לתחתית סדר העדיפויות.
הקצאת המשאבים הנחוצה אינה רק בהוספת תורים ומכשירי בדיקה, אלא גם בהשקעה בהסברה מתוך ניואנסים והבנת החברה בתוכה פועלים
הן החברה הערבית והן זו החרדית הטרוגניות למדי, וחשוב להשקיע בהתאמה של הסברה וחינוך מתוך הבנת הזרמים השונים, ולא לכלול את כולן תחת רובריקה אחת. אישה חרדית משכילה ובעלת אמצעים עם נגישות לאינטרנט אינה דומה באורח חייה לאישה חרדית משכבת מצוקה.
כשבוחנים את האי-שוויון בבריאות, חשוב להבין שהקצאת המשאבים הנחוצה אינה רק בהוספת תורים ומכשירי בדיקה, אלא גם בהשקעה בהסברה מתוך ניואנסים והבנת החברה בתוכה פועלים. הנגשת מידע מדויק עם גיוס סוכני שינוי מקומיים תעשה את ההבדל בהעלאת המוטיבציה של נשים להגעה לבדיקות סקר, ותסייע בצמצום זמן האבחון הקריטי כל כך לחייהן של נשים רבות מהפריפריה החברתית בישראל.
הכותבת היא סמנכ"לית קרן בריאה המקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות, וחברת הוועד המנהל של עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי
(המאמר התפרסם לראשונה ב"הארץ")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
