כמה ימי עיון, כינוסים ודיונים, ועדות וחקיקה נערכו על ברירת מין העובר למטרות לא רפואית (pgd)? כמה אנרגיות משקיעים העוסקים באתיקה רפואית בסוגיה זו? כל העוסק בתחומים אלה מכיר היטב את המציאות, ויודע כי לא ניתן לספור את כמות המלל והעיסוק בכך. הדבר נכון ביחס לסוגיות אתיות נוספות, כגון פונדקאות, שלא לדבר על כל מה שקשור בעריכה גנטית וכדומה.
האם הדבר נובע מחשיבות הנושא? האם הוא יונק מההשפעה הגדולה שיש לו על הרפואה? סביר להניח שכן, אולם נראה לי כי אם נתבונן בראי נלמד על עצמנו שחלק בלתי נפרד מהסיבות לכך נובע מכך שהנושא מעניין ומרתק מאוד, מאפשר כתיבה התדיינות והתפלמסות, כינוס כנסים וקביעת עמדות. לעומת זאת, מאבק אתי לרכישת עוד מכשיר MRI לפריפריה, בשל הצורך בהוגנות ובחלוקת המשאבים בדרך צודקת יותר, זוכה להרבה פחות תשומת לב, על אף העובדה שהשפעתו על בריאות הציבור היא הרבה הרבה יותר גדולה מהנושאים המרתקים. אני מבקש להדגיש כי לצערי גם אני מושפע השפעה גדולה מכך ומרותק לדיונים אלה, כמו גם כותב עליהם ומלמד אותם, אבל מבקש להזכיר לעצמי היכן צריכה תשומת הלב להיות נתונה.
אנו עוסקים בתחום שבו חייבים לחתור ל-100% ודאות. מה עלינו עלינו לעשות כדי שאירוע כזה לא יקרה שוב, כדי שכל הזוגות המטופלים במכוני ההפריה ובבתי החולים לא רק יחושו בטוחים אלא גם יהיו בטוחים?
באותו קו מחשבה אני מתבונן על פרשת העוברים. זו פרשה מרתקת. היא פרשה מרתקת בכאב ובאנושיות הגדולה המקופלת בה, והיא פרשת מרתקת אינטלקטואלית בהיבטים הקשורים לפונדקאות שלא מבחירה. ניתן להלביש על סוגיה זו גם את כל היחס לטכנולוגיות הפריה, להחפצה, ליחס בין ביולוגיה ובין אנושיות ועוד ועוד. ואכן, נראה כי הגדרת ״רבים מספור״ ביחס להיקף הפרסומים בפרשה הזו אפילו ממעיטה מלתאר את סערת הרוחות.
אבל, גם כאן, אפשר שתשומת הלב אינה ניתנת למקום שבו אמורה להיות ההשפעה הגדולה ביותר של הפרשה. המקום העיקרי צריך להיות טמון בשאלה מה מוטל עלינו לעשות כדי שאירוע כזה לא יקרה שוב, כדי שכל הזוגות המטופלים במכוני ההפריה ובבתי החולים לא רק יחושו בטוחים אלא גם יהיו בטוחים, ושלא נכין את עצמנו רק לאפשרות הכישלון הזה, אלא נפתח מחדש את הבקרה ואת השמירה מפני תקלות עתידיות שעלולות להתרחש? אנו עוסקים בתחום שבו חייבים לחתור ל-100% ודאות, על אף שרק בני אדם אנחנו.
שכן, מספר הולך וגובר של בני אדם נזקקים לטיפולי הפריה, וממילא הסיכון לסטייה הולך וגובר - וכאן לא מדובר באחוזים, שהלוא אפילו מקרה אחד הוא יותר מדי; שכן, חלק בלתי נפרד מהצלחת ההפריה תלוי גם במצב הנפשי של האישה, ואם בעולמה מצטיירת תמונה של חוסר ביטחון ואי יכולת לתת אמון מלאה - יש לכך גם השפעות רפואיות; שכן הטכנולוגיות הולכות ונעשות מסובכות יותר ויקרות יותר, והעומס, וממילא הפיתוי לקיצורי דרך הולך וגובר - ומה אנו עושים כדי למנוע את האפשרות לנפילה, אפילו אם היא הרחוקה ביותר.
מה שהתרחש בבית חולים אסותא הוא היסטוריה. תיחקר. תישפט. תפוצה. מה שעלול להתרחש בכל מקום אחר הוא המקום העיקרי אליו צריכה תשומת הלב להינתן. כאמור, אין מדובר בסוגיות אתיות מסובכות ומורכבות, כי אם בירידה לפרטי פרטים, בתרחישים מעשיים ובתהליכי בקרה. זה מעניין הרבה פחות אבל חיוני הרבה יותר.
זוהי אפוא קריאה לכל המוסדות וכל המכונים העוסקים בהפריה: פנו את תשומת הלב שלכם עתה לבחינה חוזרת ונשנית של כל הנהלים, הטכנולוגיות, הבקרות הכפולות והמשולשות, כדי להשיב את האמון ואת היכולת לסמוך שתהליך ההפריה כולו הוא בטוח ושלא נופלות בו שגיאות.
זוהי אפוא קריאה לנו כציבור להמשיך להתפלמס על המקרה הקודם כי זה מעניין אותנו, אבל לא לשכוח לתבוע, להציע ולבקר כל מקום שיש בו רפיון וסדק שאליו יכולה להתגנב התקלה הבאה. אם הסדק הזה קיים - היא תקרה, ואם נחסום אותו מבעוד מועד - לא נזדקק לדיונים המרתקים האלה, אלא רק בקורסי האתיקה התיאורטית.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
