מעכב ה-sodium-glucose cotransporter 2י(SGLT2) אמפגליפלוזין (ג'ארדיאנס) מפחית את הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית או לאשפוז כתוצאה מאי ספיקת לב חריפה במטופלים עם אי-ספיקת לב כרונית. עם זאת, טרם ידוע האם התחלת טיפול עם אמפגליפלוזין משפרת את התוצאים הקליניים במטופלים המאושפזים בשל אי-ספיקת לב חריפה.
במחקר אקראי, רב-לאומי וכפול סמיות, אשר ממצאיו פורסמו בכתב-העת 'Nature Medicine', השתתפו 530 מטופלים עם אבחנה ראשונית של אי-ספיקת לב חדשה חריפה, או אי ספיקת לב לא מפוצה, ללא תלות למקטע הפליטה של החדר השמאלי. המטופלים חולקו באקראיות לקבלת טיפול עם אמפגליפלוזין 10 מיליגרם פעם ביום, או אינבו.
תחילת הטיפול נעשתה במהלך האשפוז, כאשר המטופלים היו יציבים מבחינה קלינית (הזמן החציוני מהקבלה לבית החולים ועד לתחילת הטיפול היה 3 ימים), וטופלו במשך תקופה של עד 90 ימים. התוצא העיקרי של המחקר היה תועלת קלינית, אשר הוגדרה כתוצא הכולל של תמותה מכל סיבה, מספר אירועי אי-הספיקה, וזמן עד לארוע ראשון של אי-ספיקת לב, או הבדל של 5 נקודות או יותר ב-Kansas City Cardiomyopathy Questionnaire Total Symptom Score לאחר 90 ימים לעומת הבסיס.
תוצאות המחקר הדגימו הטבה קלינית בשיעור גדול יותר של משתתפים אשר טופלו עם אמפגליפלוזין לעומת משתתפים שטופלו עם אינבו (win ratio מרובד 1.36; CI 95% 1.09-1.68; P = 0.0054) כך שהתוצא העיקרי של המחקר הושג.
התועלת הקלינית נצפתה הן באי-ספיקה חריפה חדשה והן במחלה כרונית בלתי-מפוצה, וללא קשר למקטע הפליטה( ejection fraction), או לנוכחות, או היעדר, סוכרת. כמו כן, נמצא כי הטיפול עם אמפגליפלוזין נסבל היטב בקרב המשתתפים; אירועים חריגים חמורים דווחו בקרב 32.3% ו-43.6% בקרב מטופלים עם אמפגליפלוזין ואינבו, בהתאמה.
ממצאים אלו מעידים על כך שמטופלים המאושפזים בשל אי-ספיקת לב חריפה והתחילו טיפול עם אמפגליפלוזין הגיבו בצורה טובה לטיפול. הטיפול הוביל לתועלת קלינית מובהקת 90 ימים לאחר התחלת הטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות