מטרת המחקר היתה לבדוק אם שימוש בפיוגליטזון (pioglitazone, שם מסחרי: אקטוס) לטיפול בסוכרת קשור לסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן ועשרה סוגי סרטן נוספים.
עוד בעניין דומה
בוצע ניתוח מחקר עוקבה (cohort) ומחקר מקרה בקורת המובלע בתוך מחקר מעקב (nested case-control) בקרב חולי סוכרת. בקבוצת סרטן שלפוחית השתן נכללו 193,099 נבדקים בני 40 או יותר, שהוכללו במחקר בשנים 2002-1997, ואחריהם התבצע מעקב עד דצמבר 2012; בוצע סקר בקרב 464 חולים בסרטן שלפוחית השתן ו-464 מקרי ביקורת, בנוגע למשתנים מתערבים נוספים.
ניתוח עוקבה של 10 סוגי סרטן נוספים כלל 236,507 נבדקים בני 40 או יותר, שהוכללו במחקר מ-2005-1997, ואחריהם התבצע מעקב עד יוני 2012. הנתונים על קבוצות המטופלים נלקחו ממאגר הנתונים של קייזר פרמננטה (Kaiser Permanente) בצפון קליפורניה, ארה"ב. נבדק אם הנבדקים אי פעם השתמשו בפיוגליטזון, משך השימוש, המינון מצטבר והזמן שחלף מתחילת הטיפול בתרופה.
התוצאה העיקרית שנבדקה הייתה מקרי סרטן כולל: סרטן שלפוחית השתן, סרטן הערמונית, סרטן השד בנשים, סרטן הריאה/ סימפונות, סרטן המעי הגס, סרטן הלבלב, סרטן רירית הרחם, סרטן הכליות ואגן הכליה, סרטן החלחולת, מלנומה ולימפומה שאינה הודג'קין.
בקרב 193,099 הנבדקים שהיוו את קבוצת סרטן שלפוחית השתן, 34,181 (18%) קיבלו פיוגליטזון (זמן החציון של משך הטיפול היה 2.8 שנים; טווח: 13.2-0.2 שנים) ו-1,261 חלו בסרטן שלפוחית השתן.
היארעות לא מתוקננת של סרטן שלפוחית השתן בקרב מטופלים שהשתמשו בפיוגליטזון ובקרב אלו שלא השתמשו הייתה 89.8 ו-75.9 ל-100,000 שנות אדם, בהתאמה. לא נמצא קשר בין שימוש בפיוגליטזון לסיכון גבוהה לחלות בסרטן שלפוחית השתן (יחס סיכונים [Hazard ratio] מתוקנן: 1.06; רווח סמך 95%: 1.26-0.89).
התוצאות היו דומות כאשר בוצעה השוואה עם מקרי ביקורת (שימוש בפיוגליטזון: 19.6% בקרב מטופלים ו-17.5% בקרב קבוצת הביקורת; יחס סיכונים מתוקנן: 1.18; רווח סמך 95%: 1.80-0.78). בניתוח מתוקנן של הנתונים, לא נמצא קשר בין 8 סוגי סרטן מתוך 10 סוגי הסרטן הנוספים שנבדקו, לבין שימוש בפיוגליטזון.
עם זאת, נמצא קשר בין שימוש בפיוגליטזון לבין סיכון גבוה לסרטן הערמונית (יחס סיכונים: 1.13; רווח סמך 95%: 1.26-1.02) וסרטן הלבלב (יחס סיכונים: 1.41; רווח סמך 95%: 1.71-1.16). היארעות לא מתוקננת של סרטן הערמונית והלבלב בקרב מטופלים שהשתמשו בפיוגליטזון לעומת אלו שלא השתמשו הייתה 453.3 לעומת 449.3 ו-81.1 לעומת 48.4 ל-100,000 שנות אדם, בהתאמה. לא נמצא סיכון גבוהה יותר לאף סוג סרטן בהתחשב בזמן מתחילת הטיפול, משך הטיפול, או המינון של הפיוגליטזון.
החוקרים מסכמים, כי ממצאי המחקר מראים כי שימוש בפיוגליטזון אינו קשור בסיכון גבוה באופן מובהק לתחלואה בסרטן שלפוחית השתן, עם זאת לא ניתן לשלול את הסיכון הגבוהה שנמצא במחקרים אחרים.
הסיכון הגבוה שנמצא לתחלואה בסרטן הערמונית או הלבלב בשימוש בפיוגליטזון מצריך מחקרים נוספים על מנת להעריך האם מדובר בקשר סיבתי או בקשר שנמצא בשל מקריות, בשל משתנים מתערבים, או בשל סיבתיות הפוכה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
