מחקר שנערך בארה"ב על מנת לבחון את שיעור השחיקה בקרב עובדים, כלל מדגם גדול של רופאים בתחומי התמחות שונים שנבחרו מתוך בסיס נתונים של ההסתדרות הרפואית. הרופאים מילאו שאלונים לגבי שחיקה ולגבי שביעות רצונם מהאיזון בין העבודה לחייהם הפרטיים.
עוד בעניין דומה
7,288 רופאים (מתוך 27,276 שהוזמנו) מילאו את השאלונים. מדובר ברופאים שעבדו במרכזים אקדמיים או באופן פרטי. חציון מספר שעות העבודה בשבוע היה 50 שעות, וחציון מספר משמרות הלילה היה משמרת אחת. 26% מהמשתתפים היו רופאים ראשוניים. הנתונים לגבי הרופאים הושוו לתוצאות סקר דומה בקרב 3,442 מבוגרים המועסקים בעבודה כלשהיא בארה"ב.
שחיקה של רופאים (אילוסטרציה)
45.8% מהרופאים דיווחו על תסמין אחד לפחות המעיד על שחיקה (בהשוואה ל-23% מהאוכלוסייה הכללית). שביעות הרצון מהאיזון בין העבודה לחיים הפרטיים הייתה נמוכה יותר בקרב רופאים, ורק 48% מהם סברו כי עבודתם משאירה להם די זמן לניהול חיים פרטיים וחיי משפחה. 38% מהרופאים דיווחו על תסמיני דיכאון, ו-6% דיווחו על מחשבות אבדניות.
נראו הבדלים משמעותיים בין תחומי ההתמחות השונים, ושיעור השחיקה הגבוה ביותר נראה בקרב רופאים ראשוניים (רופאי משפחה, פנימאים ללא תת-התמחות, והעוסקים ברפואת חירום). שיעורי השחיקה הנמוכים ביותר נמצאו בקרב רופאי עור, רופאי ילדים ופתולוגים. שביעות הרצון מהאיזון בין העבודה לחיים הפרטיים הייתה הנמוכה ביותר בקרב כירורגים כלליים, גינקולוגים ונוירולוגים, והגבוהה ביותר בקרב רופאי עור, רופאי ילדים ורדיולוגים.
כאשר נותחו הנתונים בהתאם לרמת ההשכלה, נמצא כי בהשוואה לבוגרי תיכון, הסיכון לשחיקה היה גבוה יותר בקרב בעלי תואר דוקטור לרפואה (OR 1.36, P<0.001), ונמוך יותר בקרב בעלי תואר ראשון (OR 0.80, P=0.048), בעלי תואר שני (OR 0.71, P=0.01) או תארי דוקטור בתחומים אחרים (OR 0.64, P=0.04).
החוקרים מסכמים כי שיעור השחיקה גבוה יותר בקרב רופאים מאשר בקרב העוסקים במקצועות אחרים, וכי הסיכון הגבוה ביותר נמצא בקרב רופאים ראשוניים.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
