דיכאון

שיפור פתאומי בעקבות טיפול פסיכולוגי בדיכאון ובחרדה

מטה-אנליזה זו בחנה מחקרים שעסקו בשיפורים פתאומיים המושגים במהלך טיפול פסיכולוגי בדיכאון ובחרדה. על פי התוצאות, שיפורים אלו קשורים בתוצאות טובות יותר של הטיפול

במקרים רבים, שיפור במצבו של המטופל בטיפול פסיכולוגי לא מתרחש בהדרגה, אלא נראה כירידה פתאומית בתסמינים בין שני מפגשים עוקבים. שיפור כזה הוגדר כ"שיפור פתאומי" (sudden gain). בשנת 1999 פורסמו קריטריונים להגדרתו של שיפור פתאומי (ירידה של 25% לפחות בחומרת התסמינים, המחזיקה מעמד לאורך זמן). אותם חוקרים פרסמו ממצאים לגבי טיפול בדיכאון, לפיהם שיפור פתאומי הוא שכיח (מופיע אצל יותר מ-50% מהמגיבים לטיפול), מסביר מעל 50% מהשיפור המושג במהלך טיפול, ונשמר לאורך זמן (השיפור לא נשמר רק ב-17% מהמקרים). כמו כן נמצא כי מטופלים אשר חווים שיפור פתאומי דיווחו על רמה נמוכה יותר של תסמינים בתום הטיפול, וכן 6 ו-18 חודשים לאחר מכן.

חרדה (אילוסטרציה)

חרדה (אילוסטרציה)

בהמשך פורסמו מחקרים שתיארו שיפור פתאומי במהלך טיפול בדיכאון במגוון שיטות (טיפול קוגניטיבי התנהגותי אישי וקבוצתי, טיפול תומך, interpersonal psychotherapy ועוד) וכן מחקרים שאפיינו תופעה דומה בטיפולים שונים להפרעות חרדה. מטה אנליזה זו בחנה את מכלול הפרסומים בנושא. נכללו 16 מחקרים, שדיווחו על נתונים לגבי 19 תנאי טיפול.

על מנת לכמת את ההשפעה הנובעת משיפורים פתאומיים, חושב effect size באמצעות המשתנה הסטטיסטי Hedge's g, המכיל תיקון לגבי הטיה הנובעת מגודלן הנמוך של הדגימות. ככלל, מידת ההשפעה מחולקת להשפעה מועטה (תוצאה של כ-0.2), בינונית (תוצאה של כ-0.5) ורבה (תוצאה של כ-0.8). כמו כן חושב המשתנה fail-safe N – כלומר כמה מחקרים בעלי תוצאה שלילית דרושים על מנת להפריך את התוצאות שהושגו עד כה.

בתום הטיפול, ה-effect size של שיפורים פתאומיים נמצא בינוני (Hedge's g=0.62, 95%CI 0.43-0.80, p<0.001). משמעות הממצא היא שאצל מטופלים שחוו שיפור פתאומי נמצא שיפור גדול יותר באופן מובהק בהשוואה למטופלים שלא חוו שיפור כזה. ה-fail-safe N לגבי ממצא זה היה 365 מחקרים.

בשל מספר המשתתפים הנמוך, קובצו כלל התוצאות לגבי משכי מעקב שונים במחקרים שונים. משך המעקב הממוצע היה 4.44 חודשים. ה-effect size הממוצע היה בינוני (Hedge's g=0.56, 95%CI 0.36-0.75, p<0.001), וה-fail-safe N היה 68.

עוד נמצא כי ה-effect size של שיפורים פתאומיים היה גדול יותר במידה מובהקת בטיפולי CBT בהשוואה לטיפולים אחרים, אם כי שיעור השגתם היה דומה בשני סוגי הטיפולים. ה-effect size נמצא דומה לגבי טיפול בדיכאון וטיפול בחרדה, והיעדר הכללתם של שיפורים פתאומיים שהושגו במפגש הראשון לא הוביל לשינוי מהותי בתוצאות. כמו כן, מספר המפגשים במהלך הטיפול או של השלב שבו הושג השיפור הפתאומי לא השפיעו על התוצאות.

החוקרים מסכמים כי הממצאים תומכים בקיומם ובהשפעתם של שיפורים פתאומיים, וכי יש לבצע מחקר נוסף לגבי המנגנונים העומדים מאחוריהם והתהליך הקודם להם.

מקור:

Aderka et al.; Sudden Gains During Psychological Treatments of Anxiety and Depression: A Meta-Analysis, J Consult Clin Psychol. 2012 Feb;80(1):93-101

נושאים קשורים:  דיכאון,  חרדה,  CBT,  טיפול פסיכולוגי,  שיפור פתאומי,  מחקרים
תגובות
 
ד"ר יוליאן יאנקו
25.09.2012, 19:06

מה עדיף? שיפור איטי או אולי דווקא שיפור מהיר?

לעתים אנו כקלינאים או כמטפלים מדגישים את החשיבות של תהליך טיפולי ארוך ואת השיפור ההדרגתי.
לעתים אנו מביעים חשש או ביטול כלפי שיפור מהיר. אנו חושדים שמדובר בשינוי זמני שיחלוף במהרה וסבורים שלא מדובר בשינוי אמיתי. האם עמדה זו נכונה בכלל?!

מסתבר שבהרבה מקרים השיפור בטיפול פסיכותרפויטי אינו הדרגתי אלא דווקא פתאומי ותוך פרק זמן קצר. במחקר של הפסיכולוג עידן אדרקה נמצא ששיפורים כאלו
Sudden Gain)) שכיחים, ובדרך כלל בין שליש למחצית מהמטופלים חווים שיפור פתאומי במהלך הטיפול.
המחקר בדק תבניות שיפור במטופלים עם דיכאון וחרדה.
נמצא שהשיפורים הללו ברובם נשמרים לאורך זמן וכאשר משווים אנשים שהשתפרו באופן הדרגתי לאנשים שחוו שיפור פתאומי, נמצא שמצבם של המשתפרים הפתאומיים טוב יותר בתום הטיפול והן במעקבים לאחר סיומו.
אפקט זה היה ניכר יותר בטיפול CBT מאשר בטיפולים אחרים (תמיכתי, דינאמי ואחרים). הממצאים הינם בניגוד לרעיון ששיפור איטי והדרגתי הוא יותר בר-קיימא והוא אופן השיפור הרצוי בטיפול. אנו מגלים ששיפור פתאומי בעצם מעיד על פרוגנוזה טובה יותר לאחר סיום הטיפול. הממצאים הללו אינם נקודתיים ושוחזרו פעמים רבות בטיפולים שונים, בהפרעות שונות ובמקומות שונים בעולם.

שיפור בתסמיני הדיכאון או החרדה יכול לגרום (או להיות מלווה) לשיפור בתסמינים נוספים וגם לשינויים קוגניטיביים נוספים, שלכשעצמם יביאו לשיפור סימפטומטי נוסף.

מעניין לשאול את המטופלים לסיבת השינוי. האם בגלל פרשנות של המטפל או תובנה כלשהי? אולי תחושה שהבינו אותם או שאיכפת למטפל מהם? האם סטייה של המטפל מהכללים הנוקשים של הסטינג והתנהגות "אנושית" אוטנטית שלו?! או שאולי פיצוח שכלתני של הפצע הנפשי...

אז מה אתם מעדיפים, שינוי מהיר או הדרגתי?

ד"ר יוליאן יאנקו
מנהל מרפאת ברה"ן יבנה