לא ברור מה מקומו של טיפול עם נוגדי קרישה פומיים ישירים (Direct Oral Anticoagulants - DOACs) עבור נבדקים שעברו רהוסקולריזציה בעקבות איסכמיה כרונית מסכנת גפה. קווים מנחים עדכניים, מבוססי ראיות, אינם מספקים הדרכה ברורה בנוגע לשימוש בנוגדי קרישה או בחירה של סוג נוגד הקרישה. במציאות, הטיפול משתנה באופן משמעותי כתלות בהעדפות הרופא או המטופל. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את ההשפעה של נוגדי קרישה שונים על היארעות של אירועים מסכני איבר משמעותיים (Major Limb Threatening Events - MALE) לאחר רהוסקולריזציה של כלי דם בעקבות איסכמיה כרונית מסכנת גפה, היארעות של אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים (Major Adverse Cardiovascular Events - MACE), תמותה מכל סיבה ואשפוז בעקבות אירוע דימום משמעותי.
עוד בעניין דומה
במחקר תצפית רטרוספקטיבי זה נכללו נבדקים ממרכז רפואי בודד. הנבדקים היו בגירים מעל גיל 18 אשר עברו רהוסקולריזציה, פתוחה או אנדווסקולרית, עבור איסכמיה כרונית מסכנת איבר, כאבים במנוחה או אובדן רקמה ואשר טופלו לאחר מכן עם אפיקסבן, ריבורוקסבן או וורפורין. התוצא העיקרי שנבדק כלל MALEs, כולל כריתת גפה מעל הברך וצורך בביצוע פעולה משמעותית נוספת בגפה הפגועה, תוך שנה מהניתוח הראשון. תוצאים שניוניים כללו; שיעורי תמותה מכל סיבה, MACEs ודימום משמעותי לפי הגדרות International Society in Thrombosis and Hameostasisי(ISTH).
בין התאריכים 1 לינואר 2017 ועד 20 לספטמבר 2022, 141 נבדקים התאימו לקריטריוני ההכללה במחקר, ונסקרו. גילם החציוני של הנבדקים עמד על 67 שנים. 92 נבדקים טופלו עם אפיקסבן וריבורוקסבן ו-49 עם וורפורין. מתוכם, 42 קיבלו טיפול נוגד קרישה משולב משלוש תרופות, 88 טופלו עם משלב של שתי תרופות ו-13 קיבלו טיפול עם תרופה בודדת. תוצאות המחקר הדגימו כי MALEs אירעו תוך שנה עבור 36.7% מהנבדקים בקבוצת הטיפול עם וורפורין לעומת 33.7% בקבוצת הטיפול עם DOACs (סיכון יחסי של 1.09, רווח בר-סמך של 95%, 0.53-2.25; p=0.72). תוצאים שניוניים של MACE תוך שנה (10.2% לעומת 4.3; יחס סיכויים של 2.35, רווח בר-סמך ש 0.6-9.8; p=0.18), ותמותה מכל סיבה תוך שנה (26.5% לעומת 16.3%, יחס סיכויים של 1.63, רווח בר-סמך של 95%, 0.7-2.78; p=0.15) לא היו שונים באופן מובהק בין הקבוצות. תוצא הבטיחות השניוני של דימום משמעותי לפי מדד ISTH אירע עבור 16.3% מהנבדקים בקבוצת הטיפול עם וורפורין לעומת 4.3% בקבוצת הטיפול עם DOAC (יחס סיכונים של 3.76, רווח בר-סמך של 95%, 1.07-13.19; p=0.015).
מסקנת החוקרים הייתה כי עבור נבדקים עם איסכמיה כרונית מסכנת גפה אשר עברו רהוסקולריזציה, טיפול עם נוגדי קרישה מקבוצת DOACs או וורפורין הביאו לאותם תוצאות מבחינת MALEs,יMACEs ותמותה מכל סיבה. עם זאת, מספר האשפוזים עקב דימום משמעותי לפי מדד ISTH היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול עם וורפורין לעומת DOACs. יש לבצע מחקר אקראי מבוקר על מנת לאשש תוצאות אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
