לפני הכל נזכור - 262 ימים, 120 חטופים. אסור לשכוח, אסור להפסיק לדרוש את החזרתם המיידית!
התכנסנו אתמול, רופאים ורופאות, בכל רחבי הארץ כדי למחות על האלימות המשטרתית במרחב הציבורי וקיימנו אסיפות מחאה בכלל מערכת הבריאות - לא רק כי דמם של הרופאים סמוק יותר, כי הרי האלימות הגוברת מופנית לא רק כלפי רופאות ורופאים. הכרזנו על מחאה מאחר שהאלימות שהופגנה כנגד רופאים פוגעת בזכותו של הציבור לקבל טיפול רפואי בכל מקום ובכל שעה.
הכרזנו על מחאה, כי המשטרה פועלת בניגוד להנחיית היועץ המשפטי שלה עצמה, על פיה קיימת חובה לאפשר לרופאים מזוהים חופש תנועה וחופש לטפל בכל אדם שנפגע, גם בזמן הפגנה. כי כרופאים זוהי חובתנו להגיש סיוע וטיפול רפואי למי שנזקק לכך.
הכרזנו על מחאה, כי הופעלה אלימות כנגד רופאים מזוהים שלבשו וסטים אדומים עליהם היה כתוב בצורה בולטת שהם רופאים - חלקם תוך כדי מתן טיפול רפואי. אם בשדה הקרב יש לצוות רפואי מזוהה חסינות, על אחת כמה וכמה במרחב האזרחי שלנו.
וכאשר רופאה נפגעה מכינון ישיר של זרם המים ממרחק קצר - זרם שנמשך גם כשהופלה לקרקע בשעה שהתרחקה ממקום ההפגנה - דרשנו ממפכ"ל המשטרה לעצור לאלתר את השימוש במכת"זיות עד לחידוד והטמעת נהלי השימוש בכלי מסוכן זה. אך לא היה מענה.
"מעט מדי, חלש מדי", אמרו לי אתמול רופאים שהגיעו לאסיפת המחאה בת השעה. אז ארשה לעצמי לצטט את שכתבה הבוקר רוני לינדר: "הרופאים הם ארגון העובדים הראשון שנוקט בצעדים ממשיים... נגד המשטרה והאלימות הבלתי מרוסנת שהיא מפעילה כלפי מפגינים, ובעיקר כלפי רופאים בתפקיד. הרופאים הם אלה שפועלים ראשונים בצעדים ארגוניים נגד הכוח השלטוני: בזמן שיו"ר ההסתדרות וראשי הערים מאיימים או רומזים על כוונותיהם לנקוט בפעולות... ההסתדרות הרפואית לא רק מדברת אלא עושה — גם אם בשלב זה בצורה מדודה וזהירה.
"בפעם הראשונה יש מי שמשיב בכוח אל מול הפעלת הכוח של המשטרה. השבתה כמעט לא מורגשת של שעה היא התחלה של מענה אזרחי להשתוללות המשטרה. אולי התייצבותם של הרופאים, שיש להם מסורת ארוכת שנים של עבודה מאורגנת והגנה על זכויותיהם, תצליח לשנות במשהו את היחס למפגינים. או לפחות להחדיר אומץ בארגונים אחרים שעדיין יושבים על הגדר. אבל ברור שזה לא מספיק — הרופאים לבדם, במחאה מדודה, לא יצליחו למנוע אתת האלימות המטורפת הזאת שגוברת כל שבוע כלפי מפגינים במדינה דמוקרטית".
אז שידעו זאת כולם, אנחנו הרופאים, אחריותנו למטופלינו אינה תחומה רק בגבולות הקליניקה - יש לנו תפקיד בחברה וחובה ומסורת ארוכות שנים של הגנה על זכותו של כלל הציבור לבריאות ושלוֹמוּת (well being)! ולכן רק התחלנו כי "יש למען מי, ויש למען מה, והכל תלוי על בלימה" (דויד גרוסמן).
בתקווה שלא נצטרך להמשיך.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
