השפעת משך השינה על הרגישות לאינסולין בקרב מתבגרים בסיכון לסוכרת

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Sleep, ביקשו חוקרים לחקור את ההשפעה של הארכת משך השינה למשך שבוע אחד, בהשוואה לשבוע של שינה רגילה ושינה ירודה, על רגישות לאינסולין במתבגרים הנמצאים בסיכון לסוכרת מסוג 2.

מתבגרים בגילאי 13 עד 18, שהיו בסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 עקב גורמים כמו השמנת יתר, גויסו למחקר מוצלב אקראי (1:1), בעל תווית פתוחה, עם ריבוד למין, שנועד להתאים את משך השינה על ידי מניפולציה של זמן השהות במיטה (נמדד באמצעות אקטיגרפיה). לאחר שבוע של שינה רגילה (HB), המשתתפים חוו עלייה (IN) או ירידה (DE) בזמן השהייה במיטה בשעה ו-30 דקות ללילה במשך שבוע אחד. התאמה זו הייתה מאוזנת בין המשתתפים, כלומר כל משתתף חווה את שני המצבים (HBINDE or HBDEIN), כאשר בניהם הייתה תקופת הפסקה (washout). התוצא העיקרי שנמדד היה הרגישות לאינסולין, שהוערכה באמצעות בדיקת סבילות לגלוקוז פומית של שעתיים, שבוצעה לאחר כל שבוע שינה.

מתוך 43 המשתתפים שגויסו, 36 (84%) השלימו את כלל התערבויות השינה (52.8% נשים, גיל 15.1 שנים, BMI (מדד מסת גוף) אחוזון 99, סדר: HBINDE=18 ו-HBDEIN=18). במהלך שבוע השינה הרגילה, המשתתפים ישנו בממוצע 7 שעות ו-31 דקות בלילה, כאשר משך השינה גדל בשעה ו-2 דקות ללילה במהלך שבוע השינה המוגבר (IN) ופחת בשעה ו-19 דקות ללילה במהלך שבוע השינה המופחת (DE). תוצאות המחקר הדגימו השפעה מובהקת של שבוע השינה על הרגישות לאינסולין, עם גודל אפקט גדול. לאחר שבוע השינה המוארכת (IN), הרגישות לאינסולין הייתה גבוהה ב-20% בהשוואה ללאחר שבועות השינה האחרים (HB ו-DE), אך לא נמצא הבדל משמעותי ברגישות לאינסולין לאחר שבוע השינה הרגילה (DE) לעומת שבוע השינה המופחתת (DE).

החוקרים מסכמים כי במידת האפשר, על רופאים לעודד בני נוער הנמצאים בסיכון לסוכרת מסוג 2 לשפר את משך השינה שלהם, שכן אפילו עליה מתונה של משך השינה של שעה אחת ללילה במשך שבוע אחד עשויה להשפיע לטובה על הרגישות לאינסולין באוכלוסייה זו.

מקור: